מילים מרפאות.

יש כוח למילים.
אני יודעת זאת, כי כאשר אני אומרת את הנכונות, אני מסוגלת לייצר נחמה.
זה מפחיד כמה כוח יש בי. בך. בנו.
לדבר. להלביש במילותינו, להביש מנגד.
וכשאני משחקת עם המילים, שוהה איתן, הוגה אותן, שרה אותן, אני מרגישה חיה.
כמעט כאילו יש לי כוחות נסתרים.
יכולת לחבק במילים. יכולת להבין. יכולות ללטף ולרכך.
מילים.
זה הכישרון שלי.
וכשזה מצליח, אין נחמה גדולה מזו. אין נחמה גדולה מאשר להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון, לעצמך או למישהו אחר. להוריד מליבו עשר טון לפחות.
זה שונה מלכתוב.
אי אפשר למחוק ולתקן.
המילה יוצאת לאוויר ואתה צריך להיות מספיק חכם ומדויק כדי לפלוט אותה. אתה צריך להיות מחובר לאדם מולך. לב אחד.
מותר לטעות ולתקן. אבל שוב. רק אחרי שנעשה.
דיברתי הרבה היום.
הרגשתי שוב כמה אני אוהבת בני אדם.
את הבושה שלהם. את השבריריות. את הפגמים.
את האור האינסופי הזה. את האהבה רבת המגננות.
וכשהם מדברים ומצליחים להיפתח, אין תענוג גדול מהאינטימיות הזאת.
אז אני מודה לא-ל שנתן לי את היכולת הזאת. לצרף אותיות. לחמול. להבין. לאהוב.
תודה.