איך מרגישים כשכותבים?

כשאני כותבת, כמעט תמיד עומדות לי דמעות בעיניים. כשזה לא קורה, אני מוחקת את הקטע, ומבינה שאם הוא לא מספיק טוב כדי לגרום לי לבכות, הוא לא מספיק טוב גם בשבילכם. כשאני כותבת, אני חושבת עליכם. האם תאהבו את הקטע, או שתשנאו אותו? האם הוא יגרום לכם לצחוק, לבכות, או כמוני, לדמעות שעומדות בעיניים ומסרבות לזלוג? או שהוא לא יגרום לכם לכלום? האם תישארו אדישים, ותדלגו לקטע הבא? אני תמיד נקשרת לכל קטע שאני כותבת. למחוק אותו היה גורם לי להרגיש שאני מאבדת חלק מעצמי. כי בעצם כל קטע כזה הוא חלק ממני. לכל קטע יש לי תבנית, שאני יוצקת לתוכה חתיכה מהנשמה שלי. כי כל הקטעים האלה ביחד, הם מה שמרכיב אותי, ממש כמו פאזל. הוא לא שלם בלי אחד מהחלקים, כמו שאני לא שלמה בלי אחד מהקטעים שלי. אני מקווה שאתם אוהבים את החלקים שמרכיבים אותי. באמת מקווה.