דון קישוט

הוא כל היום בחדר לא אוכל ולא שותה
הבידוד נגמר לפני שבועיים.
שקית זבל מלאה בקיא ו בג'נקפוד, ומים.
האוזניות על האוזניים.
המילים כל כך פוגעות
שזה כמעט מרגיש שוב כמו לחיות.
המחברת על הרצפה.
מחשבות רצות כמו העשן של הסיגריה האחרונה. הוא חי בעולם משלו.
כי במציאות הזו יש רק חשכה.
עיניים סגורות לשלווה.
אוסף מילה ועוד מילה כמו פאזל
השורות משלימות עוד חלק מעולם אבוד.
לכוד, בלחוד.
ולא מצליח למצוא את עצמי,כמו דג זהב בים אדום.
או כמו מלאך בגיהינום אבל,

אני יהיה בסדר בלדאוג לעצמי חי בעולם דמיוני נלחם במפלצות שנוצרו בתוכי.
כמו דון קישוט. אני הגיבור שלי,
ורק שאני משקר אני מרגיש אמיתי.
יש לי חרב הם, חושבים שזה עט.
אבל לקרב אני מוכן לצאת.

ליה אומרת שהשתנתי שאין לי שמחת חיים. והחלפתי את הבדיחות בהומור שחור,
זה לא נכון אני פשוט מת מבפנים.
ואני לא מאשים אותה שהיא הפסיקה להבין אותי. הפסקתי להגיד דברים שאנשים רוצים לשמוע.
כי הם נופלים על אוזני חרשים.
כולם היו פה שניצחתי ונעלמו שנפלתי.
יד בקשתי ואצבע קבלתי.
היו ימים שבמיטה שלי על גב שלי לישון לא יכולתי כי פחדתי.
ש הסכינים שנתקעו בגב לא יגיעו ללב.
מונטז 'של כאב.
אני נשבע שמי שלא מבין בחיים לא יבין, מה זה ריקנות .
שהקולות בראש שלך הם היחידים שאת יכול לשמוע.
וחלק אומרים לך מה הם רוצים,
ו השאר שותקים.
למות.
פעם דמיינתי משפט דמיוני ביני לבין עצמי ו ש השופט יהיה אני.
באותו יום נצחתי והפסדתי בגלל תפנית .
השופט החליט שיש לי אי שפיות זמנית.

אני יהיה בסדר בלדאוג לעצמי חי בעולם דמיוני נלחם במפלצות שנוצרו בתוכי.
כמו דון קישוט. אני הגיבור שלי,
ורק שאני משקר אני מרגיש אמיתי.
יש לי חרב הם, חושבים שזה עט.
אבל לקרב אני מוכן לצאת

הם רוצים את יוסי. אבל הוא כבר מזמן לא פה הוא רק קליפה חלולה. שכל יום יש לה דאגה חדשה. אני רק רוצה דברים פשוטים. שקט נפשי. שכל הפחד יעלם. שיהיה במוח שלי חלון שדרכו כל הדאגות יצאו. שכחתי איך זה לישון. שכחתי מה זה כוח. ואני נשבע שאני אתן הכל למי שילמד אותי שוב לשמוח. נמאס לי להילחם בקרב האחרון הם כנראה חדרו עמוק כי הנשמה שלי התחילה לדמם. ולפעמים המפלצות שהכי קשות הם אלה הבלתי נראות. דון קישוט.