שאיפות

13/04/2011 1402 צפיות תגובה אחת

אני בלתי נראית. ואני לא מתכוונת לכך במובן הבדיוני, וגם לא במובן הרע והמרחם, אלא במובן הכי חופשי שאפשר. אני יושבת על ספסל ציבורי, ואני בלתי נראית. אני יכולה לעשות כל מה שעולה על רוחי בלי שאף אחד ישמע, יראה או אפילו יריח. כי כזאת אני. אני אפילו יכולה להתרכז ממש ולשמוע את המחשבות השטחיות של כולם מהדהדות לי בראש ולצפות מראש את התגובות שלהם. אם אני במצב רוח משועשע ושטותי, אני יכולה לדמיין אותם נופלים או מחליקים ולצחוק ביני לבין עצמי, כי אני בלתי נראית הרי. ואם נמאס לי מכל החופש הזה של הבלתי נראות, אני יכולה פשוט לעצום את עיני, להשתיק את הכל, להשתיק את כולם, ופשוט לצאת לטייל לכל מקום שאחפוץ. לפעמים אני נודדת למקומות רחוקים, לפעמים לעבר ומידי פעם גם לעתיד. וכשאני מגיעה לשם, לעתיד הרחוק והזר, אני מהרהרת בעניין ההלוויה שלי, אבל לא באופן מנוכר. אני לא מתייחסת לשאלה הידועה- מי יבוא, אלא למשהו עמוק יותר, מה יגידו? הרי יש נטייה ידועה ומגוחכת לשבח את המתים יתר על המידה ולהפוך אותם לקדושים. משפטים כמו "היא תמיד הכי בלטה בכל מקום שאליו פנתה!" ולאחר מכן יבבה צורמת והתעלמות של כלל הנוכחים מהשקר שנאמר, ככה אני צופה את ההלוויה שלי. באמת שמעולם לא התבלטתי, וגם לא הייתה לי שאיפה שכזו. כשחשובים על כך לעומק, אין לי הרבה שאיפות בחיים, ואני לא מדברת במובן המטאפורי. תמיד הנשיפות היו הצד החזק שלי. נשפתי בבוז, נשפתי על נרות יומולדת, גם על כאלה שלא היו לכבודי. נשפתי על אוכל חם מדי, נשפתי על ריס שנפל.. נכון שלאחר כל שאיפה חייבת להיות נשיפה ומבחינה מתמטית מספר השאיפות חייב להיות פחות או יותר שווה למספר הנשיפות, אך יש לי מן הרגשה שאצלי הדבר השתבש, כמו כן גם ברגע שיצאתי מהבטן נשפתי ולא שאפתי. אני לא שואפת אוויר צח בנוף פראי ומדהים, אני לא שואפת עשן סיגריות לריאות, אני גם לא שואפת להיות כמו כולם, לא שואפת "להצליח" בחיים בדרך המקובלת, אני נושפת על כל אלה ומרחיקה אותם רחוק ככל האפשר. אתם בוודאי שואלים למה, והתשובה פשוטה ומובנת, כששואפים הסיכוי להתאכזב גבוה מדי. בניגוד לנשיפה, נשיפה בדרך כלל בלתי נראית ואין לה משמעות מטאפורית גדולה ומפחידה, היא פשוט קיימת, בדומה לי.
אז אני נושפת חזק על כל העולם שאני חיה בו, נושפת חזק על החומרניות, נושפת חזק על השטחיות, נושפת חזק על עיוורן החברה. אני נושפת על כאלה שלא רואים אותי, נושפת על העולם שהמצאתי. נושפת כל כך חזק וכל כך הרבה עד שאין לי ברירה אלא לשאוף. אז אני שואפת שאיפה להפסיק להתבדל, שואפת לאהוב את כולם ואת עצמי, שואפת שיהיה איזון בין השאיפות לנשימות, וגם שואפת. שואפת רק כדי להמשיך לחיות.


תגובות (1)

וואו!
אהבתי!
מקסים!
תמשיכיי לכתוב… :)
פשוט מוכשרת!
נועה♥

04/09/2011 21:05
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך