כפיות

פעם טיילתי עם חבר שלי בני טיול של יומיים בפארק תמנע. זה היה בחורף כשהימים קצרים ובחמש כבר חשוך לגמרי.
"יהיה קר בלילה?" שאל בני יום לפני הטיול.
"קור שועלים" השבתי.
"אז מה נעשה, יש לי שק שינה מפנק אבל הוא מאוד כבד."
" אני מביא פליז מהמילואים שמחמם כמו תנור."
"מה לגבי שק שינה?"
"יש לי שק שינה קטנצי'ק, שתכלס אין לו רוכסן אבל מספיק הפליז. חבל לסחוב כל כך הרבה."
"לי אין פליז צבאי מדוגם שאיזה מיליונר תרם, יש לי קפוצ'ון סוף מסלול דק כמו מפית שולחן."
"שביזות". עניתי.
צעדנו כל היום על ההרים. בני סחב את שק השינה על הגב ולא הפסיק להתלונן על המשקל הרב ואני התרוצצתי כאיילה שלוחה בין הסלעים.
לקראת ערב, בערך בשעה ארבע נהיה קר ושלפתי את הפליז מהתרמיל, ומיד התעטפתי בחמימותו. בני לבש את הקפוצו'ן והתלונן שהוא לא מחמם בכלל.
אחרי עוד הליכה קצרה התמקמנו לשינה, אספנו כמה ענפים של רותם מדברי והבערנו מדורה קטנה. אח"כ בישלנו ארוחת ערב עם ערכת הקפה שהבאתי. סיימנו לאכול בחמש, כיבינו את המדורה ומיד עלטה מוחלטת אפפה אותנו ודממת המדבר השרתה עלינו שלווה. שלפנו את שקי השינה. בני נשאב לתוך שק השינה שלו ואני חיפשתי את רוכסן שק השינה שלי למרות שידעתי שהוא איננו, ונרדמתי.
באמצע הלילה רעש מוזר העיר אותי. היו אלו נקישות השיניים שלי, כל גופי רעד, בחיים שלי לא היה לי כל כך קר.
הסתכלתי בשעון. השעה הייתה שבע. עברו רק שעתיים. לא הרגשתי את אצבעות הרגליים. לבשתי זוג גרביים נוסף אבל זה לא עזר. הסתכלתי על בני, ישן כמו תינוק וגמלה בליבי החלטה אמיצה.
"בני" לחשתי לו באוזן וכולי רועד, "קום".
"מה?"
"אתה יודע מה זה לישון כפיות?"
"לא"
"תדמיין כפיות בתוך מגירת הסכו"ם במטבח, שהן מסודרות האחת בתוך השנייה".
"מה קשור עכשיו כפיות?"
"אתה חייב לתת לי להיכנס לשק"ש שלך, יהיה לשנינו מקום אם נשכב כמו כפיות".
"מה?!"
"אני עוד שנייה מת פה מקור, תפתח את השק"ש ותן לי להיכנס"
"אתה אמיתי?"
"הכי אמיתי שיש".
מה עם הפליז שלך?
"אני אוריד אותו שיהיה לנו מספיק מקום".