טעויות שאני מתחרטת עליהן
הנהנתי לעצמי והעברתי דף. דף בספר "איך לצלוח את החיים". כאילו שזאת משימה, זה מה שהייתי חושבת לפני כמה שנים. הייתי חושבת שאנשים צריכים להנות בחייהם, בעבודתם, בלימודיהם. אבל עכשיו, אני כבר לא חושבת ככה. התבגרתי, אוכזבתי. ממה? מהחיים.
חשבתי שכאשר אני אלך לאוניברסיטה, אני אהנה, חשבתי שאני אלמד, אבל הדבר היחיד שלמדתי, הוא מעלוני ההפלות של בית החולים. כן, הפלתי. בכוונה. ממי האבא, אתם בטח שואלים…
הוא היה כריזמטי, מוביל, עם ביטחון עצמי בשמיים. איך שראיתי אותו, ישר עלו לי מחשבות מגונות. לא בגלל שחשבתי על מין, אלא, כי הוא היה המרצה.
כן, המרצה של הכיתה. איזה כיתה אתם שואלים? כיתת ביולוגיה, שבמעבדה שלה, איבדתי את תומתי.
הייתי צעירה, חשבתי והעברתי עוד דף בספר. הייתי צעירה ושמחה. כיום, מי אני? סתם עוד אישה ממורמרת, שחושבת על עברה, ותוהה, "מה הייתי עושה שונה?"
טוב, קודם כל, לא הייתי הולכת ללמוד ביולוגיה. אבל גם אם כן, הייתי נזהרת, וכאשר בן זוגי נפרד ממני, הייתי צריכה להתמודד עם זה לבד, לא לפתות אחרים. הייתי צריכה להשאיר את התינוק, שיארח לי חברה. לא הייתי צריכה לחפש עבודה ברחוב, כי לא נשאר לי כסף מההפלה. הייתי צריכה לשמור על עצמי יותר טוב, ולא להיכנס להיריון מלקוח. לא הייתי צריכה ללכת למרפאה לא חוקית של הפלות, ששם איבדתי את היכולת להביא ילדים. לא הייתי צריכה להשתמש בסמים, כדי לפצות על כל מה שאבד לי. הייתי צריכה, להקשיב לאמי, וללכת לגמילה. הייתי צריכה ללכת ללוויה שלה. לא הייתי צריכה לרצוח אותה. לא הייתי צריכה, לשכב עם העורך דין שלי.
זהו. רשימה של כל הדברים שהייתי משנה. הנהנתי לעצמי עוד פעם. "היי, את!" הסוהר הגבוה דפק על הסורגים. כן, עכשיו אני בדרך לעוד טעות שאתחרט עליה בקרוב, חשבתי, בעודי הולכת אחריו לשירותים. הוא נעל את הדלת, ואיתה, את כל המחשבות שלי.
תגובות (5)
מפחיד..
מקווה שלא יותר מדי…. זה יותר מדי?
לא לדעתי.
ממש אהבתי. הסיפורים שלך מלאים ברגש ובמסתוריות. יש לי רק הערה אחת: כתבת באמצע הסיפור את המילה תומתי. אני חושבת שכותבים תומי.
תודה רבה! אני ממש מעריכה את זה! אשתדל לזכור להבא ;)