עוצמתה של פגיעה

היא ביקשה סליחה למרות שלא היה צורך
הוא אמר שהוא סולח, באמת ולא בערך
הניסיון החדש לא החזיק אפילו שבוע
היא לא הייתה אשמה,
סתם עוד סיפור עם סוף ידוע.

היא שוב הרגישה כמו אחת שהורסת את הכל
שלא נתנה הזדמנות, שכבר נגמר לה הקול
היא הייתה עצובה והוא היה כה אדיש
היא רצתה לראות שגם הוא קצת רגיש
שגם הוא בוכה, שגם לו זה כואב
שזו לא קלישאה, בכל אחד יש לב
אבל זה לא קרה, היא בכתה לבד
והזיכרונות- כמו תמיד, הושיטו לה יד.

איך היא שוב ושוב נופלת למלכודת
למה מטעויות העבר היא לעולם לא לומדת
עכשיו ללא סיבה היא כועסת על עצמה
ובונה עוד קומה למגדל המצפון
אל תנסו, כלום לא ירגיע אותה
כמו הבריחה אל מקום ספון
אחד כזה נידח, שבו תוכל לבכות בסתר
וכך תדמית "החזקה" לא תתנפץ בקול שבר

למה הכל כאן נכתב ב"גוף שלישי"
אם "ההיא" שפגועה זו בעצם אני.