אהבה בין אוהבים – פרולוג
אוקטובר 2014, אינברנס
הצלצול העיר אותי מחלומותי בהקיץ.
זה היה יום גשום. חבל, בהתחשב בעובדה שזה היה היום האחרון ששמחתי בו. סובבתי את ראשי והבטתי בחברתי הטובה ג'ו, שפלירטטה עם מר ג'ייקוב, המורה לאנגלית. היא עדיין לא הבינה שזה לא ילך ביניהם, כאילו, היא תלמידה והוא מורה. אבל מי אמר שהיא תקשיב לי ולהגיון? בדיוק בדרכי ללוקרים כדי לאסוף את שאר המחברות לשיעור חברה וקהילה, כמה שוטרים בליווי המנהלת נכנסו לכיתה. "איילי," המנהלת קראה לי במבט מודאג. "כן, גברתי?" שאלתי, תמהה לגבי פרצופה העגום. "את יכולה לבוא איתי לרגע?"
כן," עניתי לה והלכתי אחרי החבורה המוזרה. ג'ו קלטה אותי הולכת ונתנה בי מבט שואל. נדתי בראשי והמשכתי להתקדם. לאחר שהגענו לחדר המנהלת היא הושיבה אותי, והשוטרים הביטו בי במבט מרחם. "מה קרה?" כבר התחלתי להילחץ, משהו קרה למשפחתי? כמעט התנפלתי עליה מלחץ. "זאת אמא שלך," היא ענתה. "מה איתה?!" שאלתי, וכבר לא יכולתי להתאפק. "בינה לבין אביך היה ריב, הטונים עלו, ואביך לא שלט בעצמו…" היא אמרה במבט חומל. "מה קרה?!" כבר צעקתי. "אביך דקר את אמך, אני מצטערת מאוד, איילי, השוטרים הנכבדים פה ילוו אותך למשרד הרווחה. אם את צריכה משהו, אני פה." היא אמרה, אבל לא שמעתי אותה, שמעתי רק צלצולים וראיתי בעיניים שחור
תגובות (2)
אני מאוד אוהבת את הרעיון, הסיפור נשמע מעניין מאוד והייתי רוצה לדעת את ההמשך. אבל בעיניי הקטע היה צריך להיות יותר עוצמתי, הרעיון כל כך חזק אבל הייתי מדגשיה קצת יותר את הרגש בסיפור.
בסך הכול הכתיבה ממש יפה והרעיון מעולה:)
תודה :) אני חייבת להגיד שאני ממש מסכימה איתך