מיחזור כסף

״התשלום רק במזומן״ אמר ביובש. ״שתיים עשר אלף שקל ביד״, ואחרי שתדלק ריאותיו במנת חמצן הוא דרש בקול צרוד של מעשן כרוני – "שלש בוכטות. ארבע אלף כל אחד".

שלא כהרגלי התעלמתי מהשגיאות הלשוניות והינהנתי לאישור. "אגיע עם הכסף כמוסכם", חתמתי את שיחת הטלפון הקצרה.

משכתי את הסכום ממכשיר הכספומט הקרוב בשלש פעולות עוקבות.
שלא כהרגלי פסחתי על ספירה אנושית של השטרות שהאוטומט הקיא מקרבו. משום מה הפעם לא ציפיתי לשגיאות חישוביות. "הוא לבטח יספור ואפילו ימשש היטב כל שטר ושטר לוודא שאיננו מזוייף" הרגעתי את עצמי.

הכנסתי את שלש הערימות, כמות שהן, למעטפה משומשת גדולה.

בדרך לפגישת התשלום אספתי, כבדרך אגב, שקית נייר ובה עיתונים וניירת גרוסה למיחזור.
כהרגלי, הייתי שקוע בסרעפים על עניני דיומא.

כהרגלי, לא התעכבתי לייד מיכל המיחזור הכחול.
חלפתי לצידו ובלוא משים, הנפתי את היד האוחזת במעטפת הכסף, הרפיתי את אחיזת אצבעותי ושחררתי אותה לאויר העולם.
ובעוד היא מעופפת במהירות הישר לפתחו הצר של המיכל, תובנת הטעות החמורה חלחלה אל מוחי. עורפי התקשח. אגלי זיעה קרים כיסו את עורי. ניסיתי לשוא ליירט אותה אך שרירי קפאו.

המעטפה, על תוכנה, נבלעה בקיבתו של הגוף המתכתי המגושם.
כל שנותר בידי היתה שקית ובה עיתונים ישנים וניירות חסרי ערך.

תריסר אלפי שקלים ירדו לטמיון במחי יד, בשנייה של זחיחות דעת.

התעוררתי בבהלה. לשמחתי הפעם זה היה רק חלום.
מהיכרות אישית, לא מן הנמנע שביום ביש מזל הוא עלול להתרחש במציאות.