שרבוטי הלב
הוא מתחיל בטיפול פסיכולוגי.
ואני דווקא רציתי קלילות.
הוא חשב שאני רוצה מישהו שיכיל אותי.
אני רק רציתי לצחוק.
זה כבד לי. אל תיקח אותי ברצינות רבה מידיי.
לא תמיד בכל אופן.
אבל אתה מסתכל עליי בעיניים האלה שלך.
המרחמות. האהובות. הקשובות.
ואני לא יכולה להיות איתך.
כי אני צריכה מישהו שידע להשתולל איתי גם בבוץ.
שלא תמיד יהיה אדיב וסבלן. שיהיו לו גם נקודות תורפה.
ולעזאזל. שפשוט יהיה בן אדם.
אני בורחת מאנשים טובים מידיי. מושלמים מידיי. הם מיד גורמים לי להרגיש רע מידיי.
מעורטלת. מכוסה רק בפגמים שלי.
תשחרר. תן לי להיות אנושית. לפעמים לא בא לי לשפוך את הלב. לפעמים אל תיקח אותי קשה מידיי. אל תחפור.
ואז הנינוחות תבוא מאליה.
ואני לא ארגיש צורך לספק אותך כל הזמן.
לספק את טוב הלב שלך.
תגובות (2)
אהבתי את זה כי מצד אחד זה פשוט וישיר ומצד שני (או בזכות זה?) הזרימה מצוינת וכל המשפטים במקום. כתיבה מקסימה.
תודה רבה לך :) אני לא נמצאת כאן הרבה אבל שמתי לב שאתה לא מעלה דברים, ברוך שובך :)