כשרינה שאלה אותי.
כשרינה שאלה אותי למה אני רוצה לחזור לכפר, לא ידעתי מה לענות לה.
אולי בגלל משאיות הזבל שעברות מוקדם בבוקר ליד הדירה שלי בתל אביב ומעירות אותי.
אולי בגלל המחירים הגבוהים של האבוקדו במכולת, ואולי מפני ששם בעיר הגדולה, הם קוראים לזה סופרמרקט ולא בשם הישראלי המסורתי מכולת.
אולי בגלל שפה בעיר, הזמן רץ מהר והלא מהסס להוסיף לי עוד ועוד מטלות ומשימות.
וכשקרטון של פיצה שכוב על המדרכה כמעט אבל לא בתוך פח האשפה, אני משתגע.
"למה לכפר, אני לא יודע" בסוף אמרתי לרינה וחזרתי לישון בדירתי הקטנה, אך השאלה הזאת המשיכה להטריד אותי במהלך השבוע.
–
כרגע אני גר באושר בדירה קטנה בתל אביב הגדולה, יחד עם בן זוגי וילדה.
אמנם עדיין קם בשש בבוקר בכל יום ראשון, אבל מספיק לראות את ביתי ישנה. משלם 15 שקלים לאבוקדו מושלם וחוזר הביתה מאוחר ומסופק. ואני מאושר.
כבר שנים השאלה עוברת בתוכי, למה לא חזרתי לכפר כמו שרציתי?
ואז נזכר בחיוך שאם הייתי עובר, לא היו לי החיים שיש לי עכשיו.
תגובות (2)
אז כשהוא מבקר את רינה בכפר הוא מתבאס על העיר, וכשהוא בעיר נחמד לו. זה עדיף מאשר הפוך…
לדעתי יכל להיות נחמד אם בפסקה האחרונה היית מציג/ה את אותם דברים שהאיש לא אהב בעיר בפסקה הקודמת, הפעם כחיוביים.
כלומר, כמו שהזכרת את האבוקדו שוב, רק אולי לומר שהאבוקדו היקר תמיד בקושי המושלם או משהו.
בכל מקרה, צריך להראות למה הוא אוהב את החיים שלו כפי שהם.
תודה רבה על הביקורת הבונה:)