איכשהוא.

אני מרגישה טוב יותר. בלי סיבה. לא עשיתי איזה שינו פנימי, מדיטציה, או איזה טיפול פסיכולוגי משמעותי.זה פשוט ככה.
וזה מוזר כי המצב לא נהיה טוב יותר. דברים מסביבי עדיין משתבשים, נכנסתי לתקופה עמוסה במיוחד, עם הרבה לחצים ועיסוקים שדורשים ממני יותר משאני מסוגלת לתת, אני מרגישה רגשות אשמה על משהו שאני עושה, היחסים שלי עם אנשים נהיים רעועים, אני עדיין מכוערת ויודעת את זה, ועם כל זה, איכשהו, אני מרגישה שלווה יותר.
ברור שיש רגעים ויש רגעים, אבל בכללי, אני חושבת פחות (במקרה שלי זה דבר טוב), אני צוחקת יותר, וגם כשאני לבד, החשיכה חשוכה פחות.
בשיא הכנות, אין לי מושג למה זה קרה, אבל בתכלס, למי אכפת?
כל מה שנותר לי הוא לקוות שזה לא משהו זמני, כי עכשיו, כשאני יודעת מה הפסדתי, זה כנראה ישבור אותי.