אהבה ללא גבולות פרק 2
לביא תכנן להפתיע את ספיר ביום למחרת , הפתעה ממנו ודאי ירתיע אותה כי הם לא הצליחו להכיר כמו שצריך , אבל הוא חיפש דרך לשמח אותה, ואף הוא רצה לזמן את אדוניה לשיחת הבהרה .
הוא לא הצליח להירדם בלילה האחרון, הוא מצא את עצמו יושב ליד הטלפון ומחכה לשיחה מספיר.
אולי היא סתם עושה את עצמה ביישנית ועצבנית? אולי ההמתנה הזאת תהיה חסרת סיכוי מראש?
הוא קם בבוקר ומזג לעצמו מים מינרליים מתוך הבקבוק , הוא שתה את כל מי שהיה בתכולת הכוס עד הסוף.
שוב סלעית סופר מתקשרת.
מה היא עוד רוצה? כבר עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שבה הוא היה תחת השגחתה.
הוא ילד גדול , הוא יודע להתמודד עם כל דבר חדש שיתקל בו.
הוא ידע שבערב האורחים צריכים להגיע , אך הוא העדיף להתעלם מאימו ככל האפשר.
" כן , אימא?" ענה לביא באדישות.
" איפה אתה? " שאלה סלעית בעניין.
" אני בדרך לעבודה, למה את שואלת?"
" אני רוצה שתגיע. האורחים יבואו הלילה. מדובר בארוחה ממש חשובה בשבילי , שגם אתה תהיה נוכח בה ."
" אני לא חושב שאוכל להגיע. יש אדם מסוים שקבעתי להיפגש איתו במועדון."
" לביא , אתה יודע שאני לא אוהבת שאתה יוצא לנסיעות מהסוג הזה, הבטחת – אתה צריך לבוא."
" אימא , אין צורך שנתווכח , לא יצא לנו שום תועלת מכך. רק נזק."
" מתי אתה חוזר?"
" אני לא מטייל , אני עובד ממש קשה . את יודעת שאני משתדל בכל כוחי אבל לא כל דבר הולך בקלות. תצפי להפתעות. יכול להיות בלילה , אחת – שתיים."
" אני מחכה לך , אתה תבוא?"
" לא יודע. אני צריך לחשוב."
" לחשוב? מה יש לחשוב?"
" אימא , אני מנתק. שיהיה יום טוב."
" גם לך. בכל מקרה אתה תגיע. כי מדובר באורחים חשובים."
לביא המשיך לנסוע , בדיוק שהוא החנה את המכונית בינתיים כי קשה למצוא חנייה באמצע היום.
הוא ראה שם את ספיר משלמת למוכר , הוא ניגש לקנות לעצמו כוס קפה , אך הוא שכח שהארנק היה בדירה. הוא החליט לנסות את מזלו.
" שוב פעם נפגשים?" ענה לביא כאשר ראה שספיר מחייכת לעברו.
" אני אשלם בשבילו , כמה חסר לו בשביל תשלום מלא, הנה קח. איך אמרת שקוראים לך?"
הוא הביט עליה בהפתעה גמורה. לזה הוא לא ציפה ממנה.
" לביא , ולך?"
" ספיר ברוכים. "
" תודה ששילמת על הקפה. אני מצטער על מה שקרה עם אדוניה אבל.."
" דרך אגב, מי זה היה אדוניה?"
" הוא היה האורח שלי שהזמנתי אותו למועדון. אני מצטער על ההתנהגות הדוחה שלו. אני לא רגיל לזה .. הוא התנהג.."
" בברוטליות?"
" אכן , ממש ברוטליות טיפוסית. אל תדאגי לגביו."
" אתה לא אחראי להתנהגות שלו. אפילו תודה. סופרמן."
" אל תקראי לי סופרמן, תקראי לי לביא.."
" אתה מנסה את מזלך?"
" כן , אני מנסה. אבל.."
ספיר צחקה במתיקות , לביא הסתכל עליה וחייך אף הוא.
"עצמי עיניים !" אמר לביא ונכנס למכונית. " הפתעה מחכה לך."
" הפתעה? איזו הפתעה?"
" חכי ותראי."
ארבעה זמרים אלומניים עמדו לפניה ושרו לה שיר שלביא חיבר במיוחד בשבילה:
" ספיר , ספיר.
זאפ – זאפ –זאפ!
ספיר המאוהבת,
כועסת ומתלהבת.
ספיר היפה.
ספיר המאוהבת."
היא ראתה נרתיק מהודר כמו שהיה לה קודם, בתוכו היה כינור בדיוק כמו האחד שאיבדה . היא הביטה עליו בהתרגשות.
" האם תסכימי לקבל מתנה זו? , באהבה מלביא."
ספיר הגיבה בחיוך רחב , היא אמרה " תודה" ללביא . לביא נסע בעודו צופה עליה מהצד בזמן שהוא נוהג.
איזו מחווה יפה ונחמדה , חשבה ספיר כשעשתה את דרכה אל עבר המועדון.
כעבור מספר שעות , הם התראו שוב כשהיא הופיעה על הבמה ושרה כמו תמיד , הפעם טל הייתה בדרגה נמוכה ועיניה התרכזו בלביא שישב בשולחן נפרד מכולם , לא מתייחס אליה במודע.
היא לא הבינה למה הוא לא הסתכל עליה, היא הצליחה עם כל הגברים שבעולם – ורק הוא היה שונה מהם.
לביא היה יהיר וחושב שהוא יודע מה צריך או לא צריך.
נעים התבונן בה , מהצד כמובן.
הוא אהב לשמוע אותה שרה , הוא לא ידע שאימו מתכננת סעודה חגיגית בערב לכבוד לביא .
משי באה עם הוריה , היא הייתה מרוגשת ומצפה בכיליון עיניים לכך אולי תראה את לביא.
סלעית פתחה שולחן חגיגי ומלא מטעמים שונים המגרים את החשק. נעימה , מרגלית ובושמת הגישו משקאות ודברי מאכל אל מרכז השולחן.
פרץ וירון דיברו ביניהם על לביא , שכהרגלו לא מופיע בזמן לארוחות שערכה סלעית עבורו ומרבה לאחר.
" מה עם לביא?" שאל פרץ , לאחר שהבין מנעימה שלביא מתעכב בדרכים.
" אם הוא לא מגיע , סימן שאנחנו בסכנה." ענה ירון בחיוך שובב.
" לא רק אנחנו. אלא כל שושלת סופר במלואה."
" מה אתם צוחקים?" התפרצה סלעית עליהם מן המטבח.
" עלייך , אימא! איך לביא לא יודע לכבד את האורחים שבאים לכאן?"
" ברוך לא התקשר אלייך לגבי לביא?"
" לא , מאז הבוקר לא שמעתי ממנו."
" ולביא?" התערב ירון בשיחה. פרץ ביקש ממנו לא להיכנס לעניינים שלא שייכים לו.
" לביא לא יודע שאני מתארגנת בשבילו את הארוחה הזאת," הסבירה סלעית , היא ניגשה אל משי והבטיחה לו שהכול יהיה בסדר.
לביא אולי מאחר, יכול להיות שהוא יפתיע אותם לטובה.
" אם הוא בדרך , אני מאמינה לך . סלעית." אמרה משי בביטחון עצמי.
" חכי , אתקשר אליו."
סלעית הסירה את המטען מהשקע והתקשרה ללביא כדי לוודא שהוא באמת יופיע .
אחרי שהיא שמעה שקולו הרדיופוני של לביא הקדים אותה , היא החליטה לוותר ברגע האחרון.
" הוא לא עונה , אני לא יודעת עם מי הוא מסתובב בשעות האלה של הלילה. טוב.. לא נורא. כשיגיע , נדבר על האירוסים שלו עם משי."
" את בלחץ, משי?"
" כן, איך אתה יודע?"
" אני מכיר אותך לא מהיום. היינו חברי ילדות, זוכרת?"
" קצת זוכרת , ממה שהיה בינינו בתיכון."
" מה זה קצת? אני מדמיין אותך בתור ילדה , שיחקנו ביחד."
" נכון. מאוד נהנינו ."
" את זוכרת את אותו יום שביקרתי אותך כשהיית חולה?"
" לא כל כך , באופן חלקי. מתי זה היה?"
" כשהיית במכונית וביקשת לראות אותי. ההורים שלך הסכימו ונשארתי אצלך עד מאוחר."
" באיזו כיתה?"
" כיתה א' או ב'. בקיצור היה יום חורפי. באתי אלייך כדי לעודד אותך."
" הייתי מאוד רגישה בתור ילדה."
" גם עכשיו את רגישה , לא?"
משי חייכה , ולא אמרה דבר. פרץ אהב את משי מאז שהם היו ילדים. משום מה , סלעית בחרה את משי ללביא.
הוא ידע בתוך תוכו שהם לא היו מתאימים, מעולם.
שהשידוך הזה עלול להיגמר ברע.
הוא הרגיש שלביא היה חשוב בשבילה יותר מהכול, רגשות הקנאה שלו הלכו והתגברו.
כך גם השנאה והכעס , התחרות ביניהם הייתה גדולה .
ספיר התכוננה בחדר ההלבשה , אדוניה עמד בעמדת תצפית והציץ בה בערמומיות נחשית. לביא הגיע שם במקרה , הוא הבחין בו וניגש אליו , זועם ונחוש לעצור אותו מלעשות את מזימותיו.
" מה אתה חושב שאתה עושה?"
" סתם מסתכל , מה לדעתך?"
" אתה מנסה להטריד את הבחורה , אתה מציץ עליה ברוב חוצפתך."
" זה לא ככה , אתה מכיר איך הן , הנשים?"
" אל תשקר. שאלתי אותך שאלה. אל תתחמק."
" אני לא מציץ על ספיר , אני רק-"
" רק מה? תנסה להכחיש שאתה רוצה " לבעול" את ספיר?"
ספיר שמעה את הויכוח בין השניים , ויצאה משם בבושת פנים.
תגובות (0)