שונה מכולם
היא הייתה כמו פרח יחיד בשדה קוצים.
שונה מכולם. מיוחדת.
אבל אם אש הייתה נדלקת – היא הייתה אבודה.
כולם נשרפו בכזאת קלות והסיכויים שלה לשרוד היו קלושים.
היא לא בחרה לגדול דווקא שם.
היא פשוט הייתה.
לפעמים היא נתקלה בקשיים,
אבל לפעמים היו גם ימים טובים,
טובים כי היא ידעה,
היא ידעה שיום יבוא והיא תהיה עם בני מינה ומשפחתה.
והיא תשמח ותהיה מאושרת,
כי היא ידעה ולא ויתרה.
הוא היה כמו נקודה אחת שחורה על דף לבן.
כמו כתם שאי אפשר להוריד.
הוא לא בחר להיות שם.
הוא פשוט היה.
היו פעמים שהוא הרס לכולם – רק מהנוכחות שלו.
שונה מכולם. מיוחד.
הוא הרס והחריב,
לא באשמתו,
זה פשוט קרה.
היו שכעסו עליו והיו שפחות.
אבל הוא ידע,
ידע שיום יבוא ויקבלו אותו.
יום יבוא ויהיה עם חבריו ובני מינו,
והוא יהנה מכל רגע.
בזכות זה שהאמין.
תגובות (4)
שלום וברכה,
נשמע כמו פתיחה נפלאה לסיפור…
יש כזה?
הלוואי שבסוף הפרח והנקודה השחורה ימצאו איש את רעהו וישלימו זה את זה.
תודה על הקטע היפה,
עומר
שלום,
זה לא פתיחה לסיפור, למרות שזה יכול להיות מעניין.
אני יכולה להמשיך את זה, אשמח לעשות זאת, אך לא בצורה של סיפור…
תודה על התגובה, זה חשוב לי.
ממש יפה!!
מאיפה הבאת את ההשראה לזה? (אם זה בסדר שאני שואלת)
אני לא יודעת בדיוק…
פשוט פתחתי את המחשב בדף של 'העלאת סיפור' וזה מה שיצא לי…
אני חושבת שיכול להיות שפשוט קיבלתי את ההשראה מהמשפט 'שושנה בין החוחים'…
תודה על התגובה XD