שבע הממלכות 1 פרק 2

~רייצ'ל~
"לא יאומן, פשוט לא יאומן" מלמל לן
וריצ'רד הוסיף ברוגז "מה לא יאומן כל כך עד שאתה לא מפסיק להגיד "לא יאומן, פשוט לא יאומן" במשך חצי שעה שלמה"

רייצ'ל הסכימה אם ריצ'רד חוץ מהקטע של ה"חצי שעה שלמה" מפני שחשבה שזה היה כבר לפחות שעתיים שלמות….

"טוב" אמרה אנה בקול שקט ונמוך מאוד "אם אין ברירה אז אני אתערב" היא אמרה.
עד עכשיו אנה לא אמרה מילה. אבל רייצ'ל ידעה עמוק עמוק בליבה שאנה היא פשוט נערה שקטה מדי בשביל לדבר דיבורים סתמיים.

"אז אני מציעה שנשב" היא הצביע על כשלושה כיסאות שעמדו מול שולחן ומולם- מעבר לשולחן עמד עוד כיסא קצת יותר מפואר מהכיסאות האחרים "ואתה, לן תסביר לנו הכול"

זה היה פתרון פשוט וקל מאוד.

אחרי שכולם התיישבו פתח לן בסיפורו "שמי הוא לנלוס ווינטרופ. נולדתי בממלכה ששמה היא אורדיום. אבל אז קרה אסון נורא." לן אצר לנשום ולנגב את עיניו ואז המשיך "אני זוכר רק הבזקים קצרים מילדותי" הוא הרים אלינו את עיניו, שהיו מלאות בדמעות "המלך נרצך. וביתו הנסיכה ירשה את הכתר. אבי היה אח של המלך, כך שלפי המסורת שלנו אני צריך לשאת את הנסיכה אם הוכיח שאני ראוי לכך על ידי משימה שהמלך ישאיר לי לפני שימות. המשימה שלי הייתה למצוא אתכם ולהחזיר אתכם לממלכה." הוא כיחך את ידיו בהתרגשות "אז הנה מצאתי אתכם ואני עוד מעט אחזיר לממלכה ואז אוכל להתחתן אם הנסיכה" אמר בהנאה רבה "באו הסיע אתכם לביתכם ותארזו אבל כמובן רק דברים החרכיים"

"רק רגע אחד… לא כל כך מהר…" הופתעתי מעצמי מאיפה היה לי האומץ להתווכח אם אדם מבוגר ממני? מאיפה? אני בת למשפחת אמנסיי המחונכת והמנומסת היה את האומץ הזה? ועוד אם מבוגר שמבוגר מימני בלפחות 20 שנה. "למה להחזיר? הרי למיטב ידיעתי לא הייתי אני וגם לא אחותי או אחי במקום שנקרא אורדיום! אז איך להחזיר? איך?"

ריצ'רד ואנה הסתכלו עלי במבט שואל. הם כמובן לא היו רגילים שאני מתווכת ועוד אם מבוגר… הרגשתי לא כל כך בנוח והתפתלתי במקומי.
אבל להפתעתי לן דווקא חייך "טוב, אם הוריכם עדין לא סיפרו לכם אז עדיף שיספרו לכם אנשים אחרים ולא אני. ואתם תקראו לי לן בלבד" הוא הדגיש את הבלבד.

"וחוץ מזה" הרהר ריצ'רד בקול "מי אמר שנבוא אתך בכלל?"
פרצופו של לן קדר מיד וחיוכו גבע "אם לא תבואו איתי אני אצטרך להכריח אתכם לבוא איתי אני מוכן לעשות הכול בשביל להתחתן אם הנסיכה." אמר ומיד הוסיף "ואני לא ממש רוצה לעשות זאת"
אני שלא יכולתי לשאת את זה שממש מכריחים אותי! אותי! רייצ'ל ממשפחת אמנסיי! זה פשוט לא יאומן!
אז צעקתי "דיי!!!, אנחנו לא באים אתך! וזה סופי!!!" הוספתי
"ככה אתם בוחרים אז אין בעיה אני הייתי רציני בזה שאמרתי שאכריח אתכם." ענה לי לן בשלווה ואז הוא עשה את הדבר האחרון שחשבתי שיעשה…
הוא שרק! שרק! זה מה שיש לא לעשות עכשיו?! לשרוק?!
אבל אז אחרי פחות משניה פרצו לחדר ג'ייסון ויפידיה
ג'ייסון תפס אותי בחוזקה יפידיה תפסה את אנה ואילו לן עצמו תפס את ריצ'רד.
אני אישית נורא ריחמתי אל ריצ'רד לן תפס אותו כל כך חזק עד שהוא אפילו לא יכל להתפתל במקומו.
לן, ג'ייסון ויפידיה הוציא בקבוקונים קטנים עשויים יהלום ומלאים בנוזל שקוף, פתחו אותם וזרקו את בפקקים לאוויר הריק והם נעלמו באורך פלא. "עכשיו!" צעק לן ובמהירות הוא ג'ייסון ויפידיה פתחו לנו את הפה ויצקו לנו את הנוזל לפה.

והדבר הדבר האחרון שאני זוכרת זה העייפות שחשתי באותו רגע….