הכלב של זאב
כמו הכלב שלו כך גם זאב, גם הוא מסתדר רק עם כלבות, נקבות.
איזה גבר לא חווה תקלים אלימים או אלימים בפוטנציה? הרי לכל עונדי הביצים קרה מקרה כזה או אחר שכלל המון טסטוסטרון ותקשורת מגומגמת, המון כבוד ואי הבנות.
וגם לכלב של זאב קרו מקרים כאלו לאורך חייו ככלב רחוב, ככלב הסגר, ככלב כלביה ואפילו ככלב בית.
העימות האפשרי עם המין הזכרי הפך במשך השנים להכרח, כאילו אין אופציה להימנע ממנו, הוא חייב להתרחש בכל רגע, ולכן נמנעים ממפגשים פוטנציאלים או שסתם חושפים שיניים.
בגינות הכלבים הכלב של זאב משתולל ומשתטה כשנקבות מפגינות כלפיו חיבה, לפעמים גם כשהן מתעלמות הוא פורח. אבל כשנכנס זכר, אלפא או דלתא, ישותו הכלבית מתכנסת לתוך עצמה, ובדרכו המוזרה הוא מפיג את המתח על ידי גריסת ענפים קטנים, פציחים, שברירים יותר ממנו.
אומנם זאב מעולם לא גרס אף ענף או זרד, לא משנה מה היה האירוע, אבל הוא כן חטא בכך ששאף שרשראות סיגריות כדי למתן סטרס מתפתח.
ולא פעם קרתה לשניהם חוויה חיובית עם המין הזכרי, כזאת שאמורה לנפץ הרגלים ישנים. לזאב עצמו זה היה עם מכרים ישנים, עוברי אורח חדשים, שכנים נעימים ואפילו שותפים משעשעים. לכלב של זאב, לפחות בתקופתו ככלב בית, היו המון רגעי נחת והשתטות עם זכרים חסונים ופצפונים, בגינות הכלבים, בחוף הים וגם בשכונה עם איזה אסקי אחד, פרוותי וזועף.
ובשונה מהכלב זאב כן מתעניין במהות העניין. הוא תוהה עם עצמו האם זה בהכרח עניין העימות או שמא בגלל המעמד, שיכול להתערער עקב תחרות סמויה על תואר האלפא הנוכחי. ואולי טמונה בזה הפנטזיה הפיזית, הרצון להרגיש חזק, עוצמתי, ורק בקרבת נשים הוא יכול להשוויץ, בינו לבין עצמו, אך בקרבת גברים הוא חש לפתע רכרוכי ופציח, ממש כמו זרד יבש.
לכלב של זאב יש המון ידידות ואילו לו אין אפילו לא אחת. מבחינתו זה או שמופנת כלפיו חיבה תשוקתית או שהוא מפנה את הגב, לא מוכן להסתפק בקשר שבו יוכל מעמדו המזערי להתקטן עד לכדי העלמות קוסמית.
ומשום מה שניהם מסתדרים בינם לבין עצמם באופן מופלא.
היו כמובן עימותים במהלך התקופה ואפילו הקטנות כאלו ואחרות, לדוגמא, כשהכלב ברח ממנו בחוף הים מול אנשים סקרנים וביקורתיים, או כשגרר אותו ברחוב כמו שפוט, רק בגלל איזה חתול חוצפן שאכל את האוכל שהישישה השאירה לו מתחת לספסל. והיו עוד מקרים שמזערו את חשיבותו של זאב בעיני הבריות שנכחו באירוע בעיני עצמו, שתמיד נכח באירוע.
וגם זאב היה מבטל את מהותו של הכלב לפעמים. למשל כשצעק עליו אחרי שסעד צואת חתולים, כשמשך את הרצועה ממש חזק ומנע מהכלב להריח את השיח השכונתי או כשזעף ורגז כי הכלב פעל בהגנה עצמית כלפי נעלי בית מסוכנות ומתגרות.
ודרך העימותים ההכרחיים האלה יצרו השניים תקשורת מופלא ומערכת יחסים נהדרת. וכל זה קרה רק בגלל אותם אירועים, שגרמו לכל אחד מהם להבין איך להגיב בכל סיטואציה. וגם בגלל שזאב הביא מאלף, גבר, זכר, שלימד אותו את השפה המסתורית-חייתית.
ולמרות שזאב חיפש בהתחלה מאלפת כדי שיהיה לו יותר נוח, השהות בקרבת אותו זכר משפריץ טסטוסטרון לא הייתה כאוטית כמצופה, אלא בסך הכל מפגש פרונטלי-בנאלי עם עוד גבר חסר ביטחון בדיוק כמוהו.
תגובות (2)
זו התגובה השניה שלי היום לסיפור שלך, והיא מאוד דומה לראשונה. אני מוצא את עצמי בסיפורים שלך, ולא בצורה נעימה או מחמיאה. אבל זה גם אומר לי שאתה כותב טוב. אני ממהר להגיב לפני שהספקתי לחשוב יותר מדי לעומק על התגובה. אולי אני אצטרך לכתוב על זה פעם סיפור בעצמי. בכל אופן, שוב, תודה על הסיפור.
תודה רבה על התגובות! באמת כיף לשמוע שאנשים מתחברים לטקסט.
ואני מאחל לך (בדיוק כמו שאני מאחל לעצמי) שזה יעלם מתוכנו מבלי שנצטרך לכתוב על זה :)