חרב זאב הקרב סיקור ספר

שריקת הלהב מנדנה העירה את שון מהרהוריו.
"אתה חולם שוב," צחקקה הארו.
הארו הייתה בת חמש עשרה, בגילו.
שערה שחור וארוך, ועינייה היו כחולות בוהקות, משועשעות בדרך כלל. היא לבשה בגדים אפורים פשוטים מצמר גס ועבה, וגלימה שחורה. על גבה הייתה אשפת חיצים, והקשת תלוייה על גב הסוס
שון סידר את החרב על גבו,
"שמעת משהו?" שאל את הארו.
"לא," היא השיבה, אבל אתה יודע כמה החושים שלך התחדדו מאז שלקחת את החרב שלך.
החרב של שון הגיע ממגדל החושך. שמה היה חרב הזאב, שון עדיין לא ידע על כל כוחותיה. אבל לאריארד לקח שנים להפעיל את חרב הדרקון שלו.
אריארד… שון עדיין זכר את החץ השחור מפלח את ליבו של אריארד, עובר את הקשקשים כאילו הם חמאה.
שוב הוא שמע את זה, שריקת הלהב, הפעם מכל כיוון.
הוא ירד מהסוס שלו ושלף את חרבו באיטיות.
"אויבים" לחש להארו.
באותו רגע, מכל מקום קפצו אנשים בפרוות חיות ונשקים