ג'ני בלו וסוד הקמע

הילד החדש
ג'ני התעוררה בבהלה לקולו של השעון המעורר, היא קמה מהמיטה מפהקת ונעלה את נעלי הבית שלה והסתכלה במראה, וראתה את שיערה המתולתל, ואת האף סולד, ואת השפתיים הדקות והעדינות שהיא רואה במראה כבר אחת עשרה שנה. לג'ני היה רק דבר אחד מיוחד במראה שלה ואלו היו עיניה הכהות והשחרות. אף אחד לא הצליח להסביר איך זה שיש לה עניים שחורת, מפני שלהוריה היו עניים חומות וטובות. אבל כשהייתה תינוקת הרופאים אמרו שאין סיבה לדאגה וכנראה קיבלה את זה מאחד קרובי המשפחה.
לג'ני היו חיים רגילים, הוריה הלכו כל בוקר מוקדם לעבודה והיו חוזרים בשעה מאוחרת מתי שהיא כבר ישנה ולכן היא בקושי ראתה אותם, אמא שלה עבדה כמלצרית ולאבא שלה הייתה מאפייה. ג'ני למדה בבית הספר, למרות שלא יהיה להם יותר מדי כסף לג'ני היו בסך הכל חיים טובים.
אבל ג'ני תמיד רצתה עוד, היא תמיד רצתה מעבר לחיים הרגילים, היא רצתה הרפתקאות, היא רצתה לדעת שיש עוד דברים בחוץ חוץ מהבית ספר והשגרה הרגילה.
היא לבשה חולצה ארוכה ומעליה סוודר, וג'ינס ארוך מפני שבחוץ היה מאוד קר, היא גם לקחה את הקמע הצבעוני שלה מהשידה שהייתה לה ליד המיטה, ג'ני זוכרת שהיא מצאה את הקמע הזה כשטיילה בפארק היא מצאה אותו קבור מתחת לאדמה, היא מעולם לא חיבבה תכשיטים אבל הקמע דווקא היה ממש נוח לה, היא בקושי הרגישה שהום שם.
ג'ני יצאה מהחדר והלכה למטבח היא מצאה פתק על המקרר והיה כתוב בו: יום טוב ג'ני תהני ביום הראשון בבית הספר.
ג'ני קימטה את הפתק וזרקה לפח, כל יום בבוקר היא הייתה מוצאת פתק כזה על המקרר שההורים שלה כתבו לה. יהא שמה לעצמה קצת דגנים עם חלב והתיישבה בשולחן היא התחילה לאכול והסתכלה החוצה מהחלון, בחוץ ירד גשם והיו ברקים, ג'ני נאנחה והתכוונה לחזור לבהות בדגנים שלה אבל אז ראתה דמות מסתכלת עליה מהחלון הדמות הייתה נמוכה נראה כמו ילד, הילד לבש מעיל ולכן זה הקשה על ג'ני לראות את פניו, הילד הסתכל עליה וכשראה שהיא מסתכלת עליו חזרה הוא התחיל לרוץ, ג'ני קמה מהשולחן ורצה לדלת היא פתחה אותה ויצאה החוצה אבל הילד כבר נעלם, ג'ני עשתה סיבוב סיבב הבית לראות עם יש שם עוד מישהו אבל ג'ני לא ראתה אף אחד היא כבר לא הייתה בטוחה שבאמת ראתה מישהו בגלל כל הגשם והברקים, אולי סתם דמיינתי חשבה ג'ני ונכנסה חזרה לביתה סחוטה ממים, "יופי של דרך להתחיל את השנה" מלמלה לעצמה ג'ני וסגרה את הדלת.

הצלצול נשמע וג'ני הגיעה לכיתה בדיוק בזמן היא סרקה את הכיתה בחיפוש אחר מקום ריק אבל היה רק מקום אחד פנוי, בשורה האחרונה ליד ילד שג'ני מעולם לא ראתה, היא נאנחה והתחילה ללכת לכיוונו הילד חייך לעברה ופינה לה את המקום, לילד היה שיער שחור עד הכתפיים ובקצוות השיער שלו היה כחול הוא לבש סוודר שחור.
"אז אתה חדש פה?" שאלה אותו ג'ני "אמממ אפשר לומר" השיב לה הילד, ג'ני הסתכלה עליו ושאלה:" איך קוראים לך?" "מיכאל וראן" השיב לה בלי להסתכל עליה בכלל, ג'ני התעצבנה ואמרה:" אולי תסתכל עלי כשאתה מדבר??" מיכאל סובב את ראשו אליה בחיוך ואמר:" את ילדה עצבנית, דווקא הטעם שלי" ג'ני גיחכה לעברו והניחה את התיק שלה על הכיסא.
"בוקר טוב תלמידים" המורה נכנסה לכיתה והתחילה את השיעור. ג'ני השתעממה והתחילה לפנטז על היום הולדת שלה בעוד חודש, היא אף פעם לא חגגה יום הולדת עם חברים כי לא היו לה כאלה, ג'ני הרגישה פתק נדחף לה ליד היא הסתובבה וראתה פתק קטן מקומט מונח לה ביד, היא פתחה אותו וקראה את הכתב העקום: רוצה לבוא אלי אחרי הבית ספר? ממיכאל. ג'ני הסתכלה עליו וסיננה לו כדאי שהמורה שלה לא תשמע "למה שתירצה שאבוא אלייך? אתה לא יודע בכלל איך קוראים לי" מיכאל לחש לה חזרה "אני דווקא יודע, ג'ני" ג'ני הסתכלה עליו " איך אתה יודע את השם שלי??" מיכאל השיב לה " תחכי לסוף היום"
כך היום ג'ני חיכתה עד שהגיע הצלצול הגואל שאמר שהגיע הזמן ללכת הביתה, ג'ני יצאה החוצה עם התיק וראתה את מיכאל עומד ליד השער, ג'ני ניגשה אליו ואמרה לו: "בוא" הם יצאו מהבית ספר והתחילו ללכת, "איפה אתה גר?" שאלה אותו ג'ני, "חכי ותראי" השיב לה מיכאל.
הם הלכו כמעט חצי שעה עד שהגיעו לבית קטן עם שביל אבנים שמוביל אליו, מיכאל הלך על השביל ונכנס לבית, ג'ני הלכה אחריו ונכנסה גם היא לבית, מבפנים הבית אומנם היה קטן אבל היה בו משהו חמים, בתוך הבית היית ספא ומולה טלוויזיה ישנה, בבית גם היה מטבח קטן.
" אני יודע שזה לא מה שציפית" אמר לה מיכאל, ג'ני משכה בכתפייה ואמרה:" זה דווקא נחמד" מיכאל הוציא קנקן מים ממקרר שהיה בפינה ומזג לג'ני כוס מים. "קמע מעניין" אמר מיכאל והסתכל על הקמע של ג'ני, ג'ני הסתכלה על הקמע והנהנה. "איפה ההורים שלך?" שאלה אותו ג'ני מיכאל שתק לרגע כאילו שוקל את תשובתו ואמר: "בעבודה" ג'ני הסתכלה עליו לכמה שניות שוקלת את תשובתו, ואז הנהנה.
ג'ני ומיכאל דיברו וצחקו עד שכבר נהיה מאוחר וג'ני אמרה שהיא צריכה לחזור. היא התחילה ללכת לביתה, השמש כבר שקעה ולאט לאט התחילו לטפטף טיפות ג'ני הלכה מהר יותר כדאי לא להירטב לגמרי מהגשם, היא התחילה לרוץ אבל אז ראתה משהו שגרם לה לעצור היא ראתה את ההשתקפות של דרך חלון של אחד הבתים, אבל מה שהפחיד אות היה מה שעמד מאחוריה, ילד שג'ני שיערה שהוא בגיל שלה בגלל גובהו אבל היא לא יכלה לראות את פניו מפני שהן היו מוסתרות מאחורי ברדס שנפל על פניו של אותו ילד.
בלי לחשוב פעמיים ג'ני התחילה לרוץ בלי להסתכל אחורה, כי ידעה שעם תסתכל אחרוה הפחד ישתק אותה היא רצה עד שהגיעה לביתה היא נכנסה פנימה וטרקה את הדלת מאחוריה ומיהרה לנעול אותה.
היא ניגשה כולה רועדת מקור ומפחד למטבח כדאי להכין לה כוס שוקו חם, נכנסה למטבח ולהפתעתה אמא שלה ישבה שם וכתבה על דף (כנראה כתבה מכתב לבוס שלה, וביקשה העלאה כספית) "היי אמא", אמרה ג'ני לאמא שלה "היי ג'ני" אמרה לה אמא שלה בלי להרים את מבטה מהדף, ג'ני ידעה שהיא לא מקשיבה לה, אמא שלה אף פעם לא באמת הקשיבה לג'ני, " רצתי עכשיו כמעט עשר דקות כי רדף אחרי משהו" אמרה ג'ני כאילו מתגרה באמא שלה, " כן, כן" השיבה אמא שלה " ג'ני בבקשה אל תפריעי לי אני עסוקה עכשיו" אמרה אמא של ג'ני בלי להסתכל עליה, ג'ני נאנחה והלכה לחדרה להחליף בגדים, היא החליפה לחולצה שחורה ארוכה, ולג'ינס שמצאה קבור בארון היא הסתכלה על השעון שהיה תלוי על הקיר בחדרה, השעון הורה על השעה עשר בלילה, "ברור שאמא שלי לא תדאג לי, בשעה עשר לילה" חשבה לעצמה ג'ני במרירות ונשכבה על מיטתה היא הרגישה את הכעס מציף אותה " לאיזה אמא לא אכפת מהבת שלה?" חשבה ג'ני בכעס, היא רצתה לצאת מהחדר וללכת להתעמת עם אמא שלה אבל אז הסתכלה במראה וראתה משהו, לשנייה חשבה שהיא הוזה היא עצמה את עיניה ופתחה אותן, אבל היא לא הזתה הקמע אשר היה תלוי על צווארה זהר.