טומי הילפיגר – רבין

שבת, 4 בנובמבר 1995.
יום קודם לכן הגעתי לבוסטון לביקור היכרות בחברה אמריקאית שהיתה קשורה עסקית עם זו במגדל העמק שזה לא מכבר התמניתי למנכ"לה. הם רצו לתהות על קנקני ואני על קנקנם. במוצאי שבת הוזמנתי אל ביתו של לוסיאן וואגנר – סמנכ"ל השיווק שטרם פגשתי. אמנם שוחחנו פעמיים בטלפון אך השיחות הוגבלו לנושאים מקצועיים נטולי נופך אישי.

בוסטון קיבלה את פני בסבר פנים אביבי למדי על ספו של חורף אך זה השתנה לבלי הכר בצהרי יום המחרת. השמים התקדרו, האויר התקרר ולעת ערב התחיל לרדת שלג. במבט לאחור תמוהה בעיני העובדה שלא הבאתי בגדים חמים. אפילו לא מעיל. אולי משום שבארצנו הקטנטונת הקייץ סירב עדיין לפנות מקומו לסתיו, אולי משום נטייתי למזער את הכבודה הנלווית לנסיעותי לכדי תכולתו של טרולי קטן ואולי סתם מחוסר מחשבה.

תהא הסיבה אשר תהא, הבנתי כי לא אזכה בנקודות זכות אם אבוא לבוש בחולצה קלילה בערב צונן ומושלג. גם שידרוג עניבתי לא יועיל.
החלטתי לעצור במרכז הקניות הראשון שנקרה בדרכי לבית המארח על מנת להצטייד בכסות נאותה.
חלפתי על פני כמה חנויות לבגדי גברים אך לא מצאתי משהו מתאים. או שהעיצוב לא מצא חן בעיני או שהמחיר לא מצא חן בעיני חשבון הבנק שלי, או ששניהם גם יחד.
לפתע הבחנתי במעיל ספורטיבי ללא שרוולים בצבע צהוב תלוי על וו דמוי קולב. המעיל כאילו קרץ לי ולחש באוזני "ידעתי שתגיע אלי". הייתה זו אהבה ממבט ראשון. בדיוק מה שרציתי. לא כבד, לא מסורבל, עמיד למים ומתאים לספקטרום רחב של תנאי אקלים. ועוד ייתרון משמעותי – ניתן ללובשו במהופך, כשהביטנה הקטיפתית בגוון כחול כהה מוחצנת. במילים אחרות – אחד שהם שניים. והמחיר ? לא תאמינו. היה זה יומו הראשון של "סייל" מטורף, אטרקטיבי במיוחד בו מעילנו הוצע למכירה ב- 60 דולר טבין ותקילין, בדיוק מחצית ממחירו הנקוב בימי חולין.

לא הססתי לרגע. הסתערתי עליו במהירות הבזק, מדדתי, שילמתי, לבשתי וחזרתי למכונית מבסוט ושמח עם שיר מנדולינה בלב.

כעבור שלושת רבעי השעה, התדפקתי על דלתו של לוסיאן אי שם בניוטון, אחת מעיירות הלווין החובקות את בוסטון.
הדלת נפתחה, לוסיאן עמד בפתח, מדד אותי מכף רגל עד ראש ואמר: "וואו, ברוך הבא, טומי הילפיגר ! " השבתי "הי. ערב טוב, אני נתי. לא טומי מה שמו". "לא אתה. המעיל. המעיל הוא של טומי הילפיגר. מעצב צעיר ופורץ דרך. יש לך טעם טוב" החמיא.

מעולם לא שמעתי על טומי הילפיגר לפני כן. מעצבים ומותגים אף פעם לא דיברו אלי ולא עוררו בי כל עניין. ובכל זאת לא נשארתי אדיש שנים מאוחר יותר למראה החנות הראשונה של טומי בארצנו ואפילו נכנסתי לראות. אבל למעט המעיל הנידון לא רכשתי פריט לבוש אחר של טומי עד עצם היום הזה.

ואז עידכן אותי לוסיאן על רצח רבין שהתרחש שעות ספורות קודם לכן בתל-אביב.

ומאז שום דבר כבר אינו מה שהיה….