אני רוצה.
אילו הייתם יודעים…. אילו הייתם יודעים כמה אני רוצה, לא הייתם אומרים לי "אם תרצי באמת – תצליחי".
אני כל כך רוצה. אני כל כך רוצה להיות מאושרת, אני כל כך רוצה להיות יפה, אני רוצה להיות רזה, אני רוצה להרגיש אהובה, אני רוצה להצליח להתרכז בזומים, אני רוצה להצליח בלימודים כמו שמצפים ממני, אני רוצה להיות נורמלית, וואו, כמה אני רוצה להיות נורמלית, אני רוצה מוח תקין, לא דפוק, אני רוצה את היכולת להגיד את הדבר הנכון, אני רוצה להפסיק להיות נטל על אנשים, אני רוצה להיות חשובה לאנשים, בלי להרגיש שזה לא טוב להם. אני בסך הכל רוצה לחיות חיים מאושרים, זה יותר מידי לבקש???
למה אף אחד לא מאמין לי, שאני באמת רוצה את הדברים האלה, ולמרות הרצון, אני לא מצליחה?
נראה לי שמי שהמציא את המשפט הזה, לא חשב על האנשים הדפוקים שבינינו… חבל.
תגובות (4)
איך להסביר לך בכמה מילים פשוטות את רמת ההזדהות שלי עם הטקסט המדהים שלך?! אי אפשר.
מישהו פעם אמר לי שאנחנו לא באמת יודעים מהו רצון אמיתי כי אם היינו יודעים מהו לא היינו מציבים לו גבולות…תחשבי על זה…גם אני יחשוב😉
לא להצליח ותסכול זה מאוד מוצלח בעיניי, זה גורם לאדם לעשות את מה שכל האנשים הסטנדרטיים המרוכזים מסודרים שטוב להם מתקשים לעשות. אני נכנסתי בעבר לאיזה עבודה והיה שם קורס הכשרה, ישבנו ביחד והמרצה מלמד ומסביר וכולם משתדלים להיות קשובים. הייתה שם בחורה אחת ממש נחמדה בעיניי שפתאום מוציאה את הטלפון נוגעת בו המדריך מעיר היא מחזירה אותו לכיס וככה כמה פעמים, שואלת שאלות לא תמיד קשורות. אחר כך היא סיפרה לי שיש לה הפרעות קשב וריכוז. את לא יכולה להבין כמה היה ההווי החברתי חסר לי בקורס הזה בלעדיה. לא משנה שאחרי כמה ימים בעבודה נשבר לה והיא עזבה. אבל אני מאוד התחברתי לאישיות השובבה והמופרעת שלה. בכל דבר יש יתרונות וחסרונות, אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום. תעשי מהלימון לימונדה. מצרף שיר שכתבתי שאולי יתן קצת השראה https://www.tale.co.il/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99.html/
כשאני נזכר בתקופה שאת מתארת (חוץ מהזומים, אולי) אני מבין ומתחבר. היום אני כועס על הדברים שהרגשתי אז. כועס על אנשים אחרים. לעצמי אני מנסה לסלוח. אלה תחושות שהיום כמבוגר אני יכול להגיד לך שאני מתחרט עליהם, לדוגמה, להצליח בלימודים כמו שמצפים ממני. זה גרם לי לשנוא את הלימודים, פגע בקשר עם האנשים הקרובים אלי, שהרגשתי שציפו ממני. תלמדי את מה שאת אוהבת. זו לא אומר שתהיי טובה בזה, אבל זה אומר שזה יגדיל את הסיכוי לאהוב את מה שאת לומדת.
אני מבין את התחושה של להיות נטל, ויותר מזה את הרצון לא להיות נטל. אני גם הרגשתי ככה. היום יש לי ילדים. אני מחנך אותם לעצמאות, אבל אני יודע שהם תלויים בי. גם להם יש קשיים, וזה לא מרגיש כמו נטל. יש בזה משהו מאוד ממלא , שקשה להסביר למי שלא חווה את זה. הייתי רוצה שלא יהיו להם את הקשיים – כדי שלהם יהיה טוב יותר. אני נושא את ה"נטל" הזה בשמחה. החיבור איתם הוא מדהים בעיני והעולם שלי הופך להרבה יותר יפה בזכותם.
ובתור מישהו שיש לו מוח לא תקין, למרות שאני חושב שאני די נורמאלי, אנשים עם מוח תקין משעממים אותי לרוב. אני מחפש את אלה עם המוח ה"דפוק". ההתבוננות שלהם הרבה יותר מעניינת. אני מבין את התחושות, בעיקר בגיל הזה, אבל דברים משתנים עם הגיל.
ודבר אחרון. את רוצה להרגיש אהובה?! תתחילי מלאהוב את עצמך. לדעתי יש לך הרבה סיבות.
תודה. אבל לא נראה לי…