מכונת האשליות

סיפור יפה. כתוב היטב.
רק טעות כתיב – צ"ל טופסי לוטו ולא טפסו.

אהלן, סיפור חביב ומתומצת. הרגשתי שהסיפור לשום מקום, כאילו תיארת "תמונה" שלא זזה יותר מדי. לפיכך הסוף היה קצת פתאומי ומנותק מהסיפור.

שימי לב למספר טעויות כתיב (כמדומני).
שכאאשנב – כשהאשנב?
אוליי – אולי?
טופסי לוטו – טפסי לוטו?

המשיכי לכתוב :)

אני אישית דווקא נורא אוהבת שזה קצר. אני חושבת שהאורך יושב בול על מטרת הקטע, כי הקורא מקבל את כל המידע שהוא צריך וכל מה שלא- הוא אמור לפרש (זאת דעתי לפחות). מסוג הקטעים שמעוררים את הקרוא לחשוב ולא רק לקרוא באופן אוטומטי ולהמשיך הלאה.
קצר אך מלא עניין. אהבתי מאוד.

הקטע כתוב טוב ומרגש. האורך נראה לי בסדר גמור.

אגב, הקטע עורר אותי לחשוב – האם האיש היושב בתוך אותה קובייה חושב על האנשים הבאים אליו יום-יום וקונים ממנו אשליות?

האם הם מצידו רק ידיים בלי פנים?
האם כשאחד מהם מפסיק לבוא – הוא שם לב לכך?
האם הוא מהרהר על ההוגנות שיש בדבר? בהיותו משמש כלי לבזבוז והתמכרות?
אותי אישית אני חושב שהשאלות הללו מטרידות יותר…

מחשבותיהם של הקונים על מוכר האשליות אינה שונה מהותית ממחשבותיהם על כל מוכר אחר… אבל המחשבות שלו עליהם מעניינת מאוד…

תודה על התגובה,
לא התכוונתי לזלזל חלילה שלא מעניין אותי מה האנשים חושבים עליו, אלא להעלות את התהייה – מה הוא חושב עליהם.

נכון, הוא רק בבחינת "שליח לדבר עבירה" (רק בבחינת, אין כאן עבירה של ממש, כמובן…), אבל לא מעניין אותך להיכנס רגע לעיניים של האיש הזה?
כל יום מגיעים אליו אנשים, והוא, כלשונך, מוכר להם "אשליות".
האם הוא בכלל חושב על העניין, או שהוא סתם מגיע כל בוקר, "מעביר כרטיס", וחוזר הביתה…
או שאולי הוא תוהה לעצמו מה מניע אנשים להגיע אליו, לרכוש יום אחר יום כרטיס, מתוך ניסיון – גם שלהם וכל שכן שלו – שרובם המוחלט לא יחזירו לעולם אפילו עשירית מהכסף שבזבזו…
בקיצור, סתם תהיות…

תודה על הקטע מעורר המחשבה!