העמוד התשעה עשר ביומן המחשבות שלי

אל תדברי, אל תחשבי.
אל תוציאי את הכאב שפוצע אותך בפנים .
תשתקי, כי אין לך קול שלמשהוא אכפת ממנו,
ואל תעזי לעשות מהומות.

בובה על חוט, מזייפת חיוך.
בסדר את עונה כמשקרת מקצועית,
עושה את מה שמצפים ממך לעשות,
מסתירה את הדמעות כשפוגעים בך.

מדממת מבפנים אך ברחוב נראה שהכל בסדר ומקסים.
כששואלים מה נשמע אבל לאף אחד לא באמת אכפת מהתשובה.
איך את באמת מרגישה?

נעלת את עצמך במרתף מאחורי חומות ונהר של דם שוחה ביניהן,
אל תדברי, אל תחשבי.
פשוט תגידי שאת בסדר
ותשתקי.