לצרוח

הרגע הזה שכל כך כואב לך, כל כך כואב עד שאת לא מצליחה לבכות, מרגישה כל כך ריקה, ואז את מחליטה לקרוא לעזרה דרך הרמזים הכי קלים, ואף אחד לא שומע.

אז את ממשיכה לצרוח מבפנים.

את ממשיכה לחייך.

את ממשיכה לבלוע את הדמעות בגרון.

את לא אומרת מילה, כי את יודעת שברגע שתפתחי את הפה את תתפרקי.

ואז אנשים ישאלו מה קרה, אבל את לא רוצה שהם ידעו, כי את מסוג הבחורות שגורמות לאחרים להרגיש טוב, שקוברת את כל הבעיות והדמעות שלה, רק כדי לראות אחרים מחייכים.

כי בעינייך היא נטל.

בעינייך היא גוף עם חיוך ללא רשות להרגיש דבר.

לא יותר מאוויר, לא ראויה להיות יותר מאוויר.

אז את שותקת, עד לפעם הבאה שבה תצרחי, וגם אז, אף אחד לא ישמע אותך…