חיים שכאלה

כשנדמה שאין יותר לאן
באמת אין יותר לאן
אבל אולי זה רק נדמה
הרי יש אלוהים או משהו כזה
והוא אמור לכוון ולשמור.

ואם הייתי יכולה לחזור על הכל
כמה הייתי משנה? כמעט את הכל!
ולא היית מזהה את חיי
כי הם היו אחרת
כאלה שרציתי לחיות באמת.

אבל זה לא תלוי בנו, וימותו כל הקלישאות
שאומרות שכן
הרי עד גיל מסוים בכלל לא ידענו
מי אנחנו
אז מה הפלא שאנחנו חיים חיים
שלא שלנו?!