טיסה חלומית

בחמש לפנות בוקר היא מגיעה לשדה. המונית מורידה אותה בפתח בית הנתיבות. היא מסתכלת בלוח הטיסות. אין עיכובים. עשרות אנשים כבר מחכים בין החבלים לבידוק הביטחוני. קריר ונעים באולם. המאבטח מסתכל עליה מרחוק ומניע קלות בראשו. הטיסה לטשקנט תמריא בעוד שעתיים. רעיה כבר מדמיינת את עצמה עוברת בדיוטי-פרי, עולה למטוס, ויושבת ליד החלון. כשתגיע העירה תיקח מונית למלון. ולמחרת תיסע יום שלם באוטובוס לבוכרה. דרך ארוכה לפניה. כבר למעלה מעשרים שנה שלא ראתה את העיר. עלתה לארץ יחד עם בתה ונכדתה ומאז עבדה בשתי משרות כדי להתפרנס. יצחקוב, חתנה הלא-יוצלח נשאר שם. שקל אחד לא שלח לגידול הילדה. היא תיסע לביתו, תצלצל בפעמון וכשיפתח, היא תתן לו באבי אביו. אולי אפילו תסטור לו לפני שתצא. משם תלך ישר לבית הכנסת. ליד בית-הכנסת תיכנס לבקר בבית הספר היהודי. את פניה יקבלו ילדות בשמלות תכולות וסרטים בשיער וילדים במכנסי גברדין ובעניבת פרפר. שם גם למדה בתה לפני שלושים שנה.
אחרי הביקור תיסע אל חברתה נדיה. שם תקבל ארוחת מלכים. הפלוב שלה הוא מיוחד במינו ואף פעם היא לא הצליחה לחקות אותו בארץ. כנראה הכבשים שם הם מזן מיוחד. והמנטו, אח, המנטו. כמה היא מתגעגעת למנטו אמיתי. בדרך לנדיה היא תעבור מהשוק ותקנה לחם בוכרי אמיתי. עגול וטרי ישר מהתנור.
ככה בדיוק זה יהיה. היא תכננה זאת לפרטי פרטים.
היא עוקפת את התור ושמה את פעמיה לשירותים. מארון השירות היא מוציאה חלוק תכלת ולובשת אותו מעל לבגדים, מוציאה מכיס החלוק זוג כפפות גומי צהובות ועוטה אותן על ידיה. ביד אחת היא אוחזת בקבוק אקונומיקה וביד השניה מברשת עגולה. היא נושמת עמוק ונכנסת לתא הראשון.