מחאה בככר בעיר

החל הסגר השני ואילנה לא מבינה למה זה טוב, אם לא אוכפים את התקנות.
הכל מייאש וקודר, אין מוצא ; אולי יקרה איזה נס?
באחד המוצ"שים אילנה הלכה להפגין בכיכר קטנה במקום בגשר. בעיית אלף המטרים לא לעבור יותר מזה חלילה.
בכיכר פגשה מספר אנשים כמותה המפגינים למען החלפת השלטון וכל מה שכרוך בכך.
הניפו את הדגלים והשלטים, עוטים מסיכות ושומרים על ריחוק לפי התקנות.
והנה באים אנשים שומרי מצוות בתום תפילה בבית הכנסת השכונתי.
"מי השרה לכם להפגין?" אחד המפגינים ענה שזה חוקי. מול המפגינים עברה אשה והתחילה לצרוח : "אתם גויים! אתם לא יהודיםפ ! הארץ לא שלכם!".
"הארץ /שלנו " ענו המפגינים, אנחנו עובדים, שרתנו בצבא ומשלמים מיסים, ומפגינים להחליף את השלטון.
— מה כל כך רע? אף אחד לא רעב כאן"
— יש אנשים שאין להם מה לאכול, אין להם עבודה, אין להם עתיד.
למותר לציין שעל הספסל ליד הכיכר ישבו גברים ונשים שלא עטו מסיכות. למה לא? יש השווים יותר ואלה חושבים שארץ ישראל רק שלהם והציבור החילוני כאסקופה לרגליהם.
"לא כל שומרי המצוות הם כאלה, חשבה אילנה, יש ויש".
ההפגנה הסתיימה כי החשיך. לאילנה נשאר טעם מר. היא החליטה שלא לבור לכיכר הזאת. עדיף להגיע לגשר.