הכלה שהתמהמה

לולו, הערב אין טקס שינה.
למה? קראה הגדולה בשבר.
כי יש לך נטייה להתמהמה כל פעם שאני מבקש ממך משהו.
מה זה מהמה?
את לא יודעת מה זה להתמהמה?
אולי אם היית מדבר בשפה שאני מבינה לא היית מתלונן כל הזמן.
להתמהמה זה להתעכב, לעשות דברים לאט, למרוח את הזמן.
אהה
אני אספר לך סיפור על התמהמהות, שתביני כמה שזה לא נעים שדברים שאת מצפה להם מתעכבים ונמתחים כמו מסטיק. מעשה שהיה כך היה. חבר טוב שלי, שהוא כמו אח בשבילי התחתן. הוא ביקש שאני אהיה עד שלו ושאעמוד איתו מתחת לחופה. החבר הזה הוא כוכב אמיתי ואיכשהו נדבקו אליו כל מיני כוכבות. פעם אחת הוא יצא עם מישהי שקיבלה שיתוק באמצע הפגישה.
מה?
מה שאת שומעת. הם הלכו באיזה פארק, התיישבו על ספסל ופתאום חצי גוף שלה שותק בגלל איזה וירוס שהיה לה. היא אפילו לא הצליחה להסביר לו מה קרה כי גם חצי הפנים והלשון שלה שותקו. מפה לשם הוא סחב אותה סחיבת פצוע עד האוטו ומשם למיון. פעם אחרת הוא יצא עם מישהי שבאמצע הפגישה התחילה לצחוק ולא הצליחה להפסיק. כאילו נכנס בה דיבוק. לילה אחד, הוא חזר מעוד פגישה והכריז שהוא מצא את זיווגו ושירת חייו, אבל עם המזל שלו היא בטח לא תרצה להיפגש פעם נוספת. את צריכה להבין שהוא היה ממש חסר ביטחון. למרבה הפלא והשמחה, לא נרשמו ארועים מוזרים, הבחורה בחרה לפגוש אותו שוב ושוב, ובתוך מספר שבועות בודדים הם החליטו להתחתן.
ביום החתונה ליוויתי אותו. נסענו לכותל והלכנו לרב ידוע לקבל ברכה. מדי פעם הוא זרק לי- אתה תראה שהיא עוד תתחרט ותברח לפני החופה. נזפתי בו שהוא חייב להפסיק עם קו המחשבה הזה ושלא יגיד את המשפטים האלה אפילו בצחוק.
הגענו לאולם החתונה לקראת ערב. כשהגיעו מרבית החברים הוא ביקש שנתחיל לשיר שירי התעוררות מדורות קדמונים. התחלנו לשיר בכוונה אדירה, ולא עבר זמן רב עד שנעמדנו והתחלנו לרקוד בדביקות. תדעי לך שחתונה זה ארוע בעל קדושה שלא תתואר. ביום הזה כל העוונות של החתן והכלה נמחקים, ממש כמו ביום כיפור, ובכוח תפילותיהם לשבור את כל המחיצות ולהגיע עד כסא הכבוד. כולנו רקדנו בעיניים עצומות והתחברנו לקדושת המעמד. אני חשבתי שכך בוודאי הרגישו בני ישראל במעמד הר סיני וידעתי שאלוהים נמצא איתנו במעגל הריקוד ממש.

אבא של החתן הודיע כי הגיעה השעה וצריך להתחיל בטקס הקידושין ולהוביל את החתן והכלה לחופה. עטפנו את החתן באהבה ושרנו ורקדנו תוך שאנו הולכים לצד השני של האולם, שם ישבה הכלה יחד עם חברותיה. כאשר הוא עמד במרחק קצר ממנה קולות השירה נדמו. הוא התקרב לכסאה ופרש את ההינומה על פניה וכולנו התרגשנו עד דמעות. מיד לאחר מכן הובלנו אותו לחופה שהייתה קומה אחת למעלה. כל החברים הלכו ללוות ולהוביל את הכלה לחופה בשירה וריקודים, אך אני נשארתי עם החתן בחופה כי הייתי עד שלו.
האורחים כבר התמקמו בכיסאות הפזורים ליד החופה בציפייה. בדרך כלל תוך דקה או שתיים, הכלה מגיעה מלווה בהוריה ובחברים המפזזים לפניה, אך עברו דקותיים, חמש ועשר, והכלה בוששה מלבוא.
הרב עורך החופה התחיל להתעסק בשעון שלו. אבי החתן תופף בעצבנות עם הרגל שלו ברצפה. עברה רבע שעה וחלק מהאורחים החלו להתלחשש, קמו מכיסאותיהם וחזרו לעמדות הבופה לסיבוב נוסף.
החתן הסתכל עלי, עיניו אדומות, דמעות זולגות על לחייו. היא לא תבוא הוא לחש לי. ידעתי. זה היה טוב מכדי להיות אמיתי.
תסתום אמרתי לו. מה פתאום.
הוא לא העז להביט בהוריו או בהורי אשתו המיועדת שעמדו לידו. גם להם היה ממש לא נעים.
הדממה שנשמעה היטב מכיוון הקומה שמתחת טמנה בחובה סוד. מדוע החברים לא שרים? מה קורה שם? מדוע הכלה לא באה? החבר שלי שלח אלי יד וביקש תמיכה. החזקתי בידו ואמרתי לו שאני אלך לראות מה קורה. הוא אמר לי בשום פנים ואופן גם אני לא עוזב אותו.
עוד דקה עברה והוא החל לבכות בקול. האורחים חשבו שזה בגלל שהוא מתרגש מהמעמד אבל מי שהיה לידו ידע שזהו בכי שמגיע מתהומות היאוש שבנפש. הוא היה בטוח שהיא כבר לא תבוא ושהיא החליטה לבטל את החתונה.
לפתע, רעש החל בוקע מלמטה. הדי התופים של התזמורת, תרועת השופרות שהביאו חלק מהחברים, קולות השירה והרינה נשמעו חזק יותר ויותר ושאגות השמחה של החברים העירו את ישני חברון. אז אלומת אור הנצה מהמדרגות, הכלה הייתה כל כך יפה, כמו אורורה המבשרת את בוא השחר. לבושה בלבן, מלווה בהוריה שאחזו בידיה והובילוה לאור נרות. היא צעדה ישר לכיוון החופה ונכנסה פנימה בצורה בוטחת תוך שהיא החלה לחוג שבע פעמים סביב החתן. דמעות העצב שלו הפכו לדמעות שמחה, וכעבור כמה דקות הם כבר היום נשואים.
למה היא התמהמה כל כך הרבה זמן?
את זוכרת שאמרתי לך שכל עוונותיה של כלה נמחלים לה ביום חתונתה ושיש בכוח תפילותיה לשנות גזירות וגורלות. אז היא החליטה לקחת על עצמה לקרוא פרקי תהילים ולהתפלל להצלחת עשרות חברות שלה. היא לא הייתה ערה לזמן ולכך שאהוב ליבה כמעט איבד את שפיותו. וככה אני מרגיש בכל פעם שאת מתמהמהת (אני מודה שמעט הגזמתי, אבל הייתי חייב להעביר מסר).
היא שתקה ואז צחקה. אפילו המילה מתמהמהת נשמעת כמו מילה שלוקח זמן להגיד אותה. יש לך עוד סיפור?
לא. את חייבת לתת לסיפור הזה זמן כדי לחלחל. יש דברים שצריך להיחפז בהם ויש דברים, כמו סיפור טוב, שאסור לתת להם לעבור לפניך מהר מדי.