משחקי הרעב: סיפורה של מריקה – פרק 7

פרק 7

ליה-לין יושבת לה על החוף לבדה. קיה מבצעת סריקות בתוך קרן השפע, ואוליבר ובון עסוקים בניסיונות כושלים להדליק מדורה.
אני מתיישבת לי על החולות בין חוף הים לבין קרן השפע. במילים אחרות אני נמצאת בדיוק באמצע בין קי לליה-לין. ניתן להרגיש בברור את המתיחות שיש באוויר בין הקרייריסטיות, וניתן לראות איך הקרייריסטים מנסים להתעלם מזה. לבון הקרייריסט של מחוז 1 ואוליבר הקרייריסט של מחוז 2 אין כוח להתעסק בויכוחי האגו של הבנות. להפך, נראה כי הם מסתדרים נהדר לבדם.
אני מרגישה כעס מקיה. כאילו היא כועסת על כך שאני איתרתי את הפצצה שהתחבאה לה בלחמים והעפתי לים. שלקחתי לעצמי קרדיט שהיה אסור לי לקחת. והכעס הגדול יותר שלה מורגש כלפי ליה-לין שבחוצפתה נתנה לי את הקרדיט.

המנון הקפיטול מתנגן. ועשרת המיועדים הראשונים שנהרגו ביום הראשון של המשחקים מופיעים בשמיים. ולרגע אחד נזכרתי בשון, האם הוא שרד את היום הראשון? האם אני חוצפנית שלא חשבתי על המיועד מהמחוז שלי לאורך כל היום? זה לא שהוא בטח חשב עלי. להפך, לפי דבריו עדיף לנו לא להיתקל במשחקים שהוא לא יאלץ להרוג אותי. כי אני בעיניו חולשה. ואסור שחולשה תהיה לידו.

המיועד הראשון שמופיע הוא המיועד הבן ממחוז 3, לאחריו מופיע המיועד הבן ממחוז 6. אני מבינה כי שון שרד את היום הראשון.
המיועדת הבת ממחוז 6 מופיעה לאחר מכן. מחוז 6 מחוץ למשחק. המיועדת הבת ממחוז 8 מופיעה. ולאחר מכן שני המיועדים של מחוז 9 מופיעים. מחוז 9 גם מחוץ למשחק.
לאחריהם שני המיועדים ממחוז 10, מה שמעיד שעוד מחוז לא שרד את היום הראשון. לבסוף מופיעה המיועדת ממחוז 12 שלא שרדה. האורות בשמיים כבויים. ולפני שהלב שלי מתחיל לצבוט במראה העיניים של רוב הילדים שהופיעו בשמיים, רובם ילדים קטנים. אני שומעת את קיה מתחילה לעשות מהומה.

"מחוז 11 שרד בשלמותו?" היא צועקת, "אנחנו בדיחה"
בון ואוליבר מסתכלים אליה. אוליבר מתקדם לעברה ותופס אותה בידיים, "קיה תפסיקי. היום הראשון היה נהדר, עשינו את כל מה שיכולנו. אל תשכחי שהשעות האחרונות אני מבזבזים אותם על לבדוק את קרן השפע שהיא לא ממולכדת כמו שאנחנו חושבים".
"אז לידיעתך אני סיימתי לבדוק" אומרת קיה בגאווה מסוימת, "מלבד הפצצה שהייתה, הדבר החריג היחידי שמצאתי הוא פירות יער".
"מה כל כך חריג בפירות יער?" צחקק לו בון מאחורי אוליבר ואז ניצוץ נדלק בעיניו כאשר הוא הצליח סוף סוף להדליק אש במדורה. ליה –לין קמה לעברו ומחאה לו כפיים.
"למזלי במהלך הלימודים שלי במחוז 2, למדנו על סוגים רעילים של פירות. במקרה הזה מדובר על גרגירי רוש לילה, מדובר על גרגירי יער רעילים מאוד. לא תעבור דקה והוא יגרום ללב שלכם להפסיק לפעום". אמרה קיה כאשר היא מחזיקה את הגרגרים וזורקת אותם לכיוון הים.
"אז מה?" היא פונה לשמיים בצעקות, "החלטתם השנה שלא בא לכם מנצח קרירייסט?"
"תפסיקי!" צעק אוליבר, "את לא עוזרת לנו בכלום"
"קיה הם חייבים להוסיף עניין במשחקים" אמרה ליה-לין ופנתה אליה, "יש מצב שהם ציפו שאחד המיועדים ינסה ביום הראשון לגנוב דברים מקרן השפע והוא יתקל בפצצה או בגרגירים"
"לא שאלתי את דעתך" אמרה קיה כאשר היא מסובבת את מבטה בחזרה לכיוון קרן השפע ונכנסת פנימה.

אוליבר מסתכל לעבר ליה-לין ומסמן לה עם היד שלא תגיב. ליה-לין מביטה לעבר בון והוא מהנהן לה להקשיב לאוליבר.
אני יודעת שהמתיחות הזאת לא תחזיק מעמד. מתישהו משהו יעשה צעד שיפרק את הברית של הקרייריסטים. ברית לא כל כך מוצלחת השנה. ברית שמלאה אגו וטינה.

בון ואוליבר מסיימים להכין בשרים שמצאו בקרן השפע, הם מחלקים את האוכל למנות ומתחילים לחלק ביניהם. אני יושבת כמה מטרים מהם, לא מצפה לקבל מהם מזון. אבל אוליבר הקרייריסט של מחוז 2 מתקדם אלי עם צלחת. הוא מחייך אלי מרחוק. אני מתרוממת מתנוחת השכבה על החולות ומנסה להחזיר לו בחזרה חיוך מזויף. קשה לי לחייך לעבר אנשים שכרגע משאירים אותי בחיים מסיבות אינטרסנטיות שלהם.

אוליבר הוא גבר גבוה מאוד ושרירי. עיניו בצורה אלכסונית, ניתן להתבלבל ולחשוב שהוא ממוצא אסייתי אבל הוא לא. שערו בצבע חום וקצר ולחייו מלאות נמשים. במובן מסוים הוא בנוי כמו גבר אבל עדיין משדר בפניו סוג של נער מתבגר.
הוא מניח לי את הצלחת לידי ומתיישב לידי. שולח חיוך, "בתאבון מחוז 4".
"אני לוקחת את הצלחת, ובזהירות מתחילה לטעום. את האוכל. הוא צוחק, "אל תתבישי. תוכלי. אני יודע שאת רעבה"
הוא נותן לי תחושה נוחה, וזה נותן לי את האומץ לזלזול לידו כאילו לא אכלתי שבוע.
"אני לא רוצה שתתרגשי מקיה" הוא פתאום אומר, "שתדעי לך שהיא נערה מאוד חכמה ופיקחת. אבל היא לא יודעת לשלוט על מצבי הרוח שלה. וזה לא באשמתה. היא לא עברה דברים קלים במחוז שלנו".
אני מביטה אליו בסקרנות, "מה הכוונה לא עברה דברים קלים במחוז?"
"במחוז 2 יש פחות אכיפה של הקפיטול" אומר אוליבר, "ויש אנשים שמנצלים את זה כדי לפגוע בנערות. ועוד נערות שנראות טוב כמו קיה. כשהיא הייתה ילדה היא עברה טראומה, זה לפחות השמועות במחוז שלנו. מאז משהו משובש אצלה".
אני מביטה באוליבר ולא יודעת מה להגיב. איפשהו כואב לי על קיה אבל כשאני נזכרת בהתנהגות שלה הרחמים שלי נעלמים מהר.
"בסופו של דבר" אוליבר מתקרב אלי, "תזכרי שקיה היא זאת שבחרה אותך מכל המיועדים שהיא ראתה ביום הראשון. היא זאת שבחרה לתת לך לחיות" הוא אומר ומושיט את ידו לכיוון החזה שלי ותופס. אני קופאת במקום ולא יכולה לזוז, "והיא ידעה לבחור נערה מפותחת למדי".

אוליבר מריח את פרצופי ולמרות שאני קופאת במקומי ומבטי לא מסתכל עליו אני יכולה להרגיש משהו רטוב על לחי. הוא עוזב אותי ומצחקק, "תהי ילדה טובה, מריקה".
הוא קם ממני ומתקדם לעבר בון ששוכב ליד המדורה. אני שוכבת על החוף ומביטה למעלה. זאת הפעם הראשונה שגבר נוגע בי באופן שבו אוליבר נגע בי. זאת הפעם הראשונה שאני עוברת הטרדה. ואני לא יודעת כיצד להתמודד בה. אל מי אני יכולה לפנות עכשיו? לאבא שלי? אותו אבא שזרק אותי למות במשחקים האלו? לאחותי הגדולה? מה היא תוכל לעשות גם? האם הקברניטים של המשחק ראו ברגעים אלו את מה שאוליבר עשה לי? האם הם יענישו אותו? סביר להניח שלא. הם יתעלמו מזה.

הלילה יורד. הקרירייסטים ישנים מלבד בון שנבחר להיות השומר כרגע.
אני לא מצליחה להירדם.
המחשבות רצות לי שוב. אני נזכרת בכל הדברים הרעים שקרו לי לאחרונה. בהתנהגות של שון כלפי, בעובדה שאני גיליתי שאבא שלי באופן מסוים שלח אותי למשחקים האלו בידיעה. ועל האופן שבו אוליבר הרשה לעצמו לגעת בי.
אני מתהלכת במעגלים על החוף. המחשבות לא רוצות להעלם. ואז אני נתקלת באותה שקית שקיה זרקה, השקית של גרגירי רוש הלילה. אני תפסת את השקית הקטנה ומסתכלת על אותם גרגירי רוש הלילה. אני יכולה עכשיו לבלוע אותם, למות באופן מהיר ולסיים עם זה עכשיו. אבל הפחד מהמוות חזק מדי ואני לא מסוגלת לעשות זאת.

אני לוקחת את הגרגירים ומכניסה אותם לכיס שלי. הם יהיו אולי המפלט האחרון שלי כאן במשחקים.