דברים שלא אדע לעולם

כשאני נכנסת לסלון
אני רואה את כל ארוחות השישי שעשינו
את כל המשחקים ששיחקנו
אני שומעת את כל השיחות שדיברנו
את כל הפעמים שהרגשתי שמחה ואת כל הפעמים שהרגשתי בושה וגועל
אני מריחה את כל הפעמים שהשכנים עשו מנגל
ואמא אמרה שצריך לסגור את החלון כי הריח יידבק

כשאני נכנסת למטבח,
אני רואה את כל הסירים מבלי לפתוח את הארונות
אני שומעת את כל הסיפורים שסיפרנו והריבים שרבנו תוך כדי אכילה, ואת כל הפעמים שאבא אמר לי לרדת מהשיש כי הוא ישבר
אני מריחה את אינספור הטוסטים ששרפתי
את תבשילי אמאבא שהשקיעו הכל רק כדי שיוכלו לתת לנו את האוכל שרצינו

כשאני נכנסת לחדר האמבטיה
אני רואה את אינספור הפעמים שעמדתי מול המראה
את הפעם שגיליתי שלקרוא באמבטיה זה כיף, ואת כל הספרים שקראתי שם מאז
אני שומעת את השירה שלי במקלחת
ושל כל האחרים שהתקלחו שם.
אני שומעת את השירים ששמתי כשגיליתי שאפשר להכניס פלאפון
ואת אמא שלי אומרת לי לא לעשות את זה כי אפשר להתחשמל
אני מריחה את כל הפעמים שהתעוררתי בלילה כי היה לי שלשול והייתי נשענת על סל הכביסה ומחכה שהכאב יעבור
אבל גם את כל הפעמים שיצאתי ריחנית ונקיה מהאמבטיה

כשאני נכנסת לחדרי
אני רואה את אינספור המחשבות שחשבתי באינספור לילות
ואת כל הפעמים שהתיישבתי ללמוד אבל במקום זה בזבזתי את הזמן
אני שומעת את אינספור הבכיות שבכיתי לכרית
ואת כל השירים שניגנתי בפינה
אני מריחה את הריח של עצמי
ואת הריח של הפירורים ששכחתי ולא היה לי כוח לנקות

כשאני נכנסת לבית של אחר אני רואה
סתם בית
שמסתיר
דברים שלא אדע לעולם