אשמה

היום הזה חזר על עצמו כמו מידיי שנה בבוקר פוקדים את הקבר רק קית' וסלנה לבד . ללא חברים או קרובים. מלבד בהלוויה שאליה הגיעו המון אנשים ,קית' וסלנה העדיפו להתאבל לבד.
סלנה מעולם לא האמינה שמישהו יכול להבין את עומק ועוצמת הצער שלה מלבד קית'. ואילו קית' לא יכול היה לבטא את הצער שלו אפילו מול סלנה.
רק הוא היה מופיע תמיד ללא הזמנה –עומד במרחק קצר מהם …
בשנים הראשונות ,לאחר המקרה, הוא לא היה מדבר בכלל… רק עומד מהצד ללא הבעה …
בתקופה הראשונית הוא היה נוטה לבקר יותר את קית' .בשעות שונות ומצבים מגוונים.
במיוחד כשקית היה מנסה ליהנות –הוא תמיד היה מופיע ולו לשבריר שניה פניו חתומות ורק המבט חודר …
ובין רגע קית' היה משתתק ומתכנס בעצמו . לעיתים היה אף קם ועוזב את המקום או האירוע .
כך בהדרגה הוא איבד את כל חבריו שעייפו מההתנהגות הלא ברורה שלו.
רק סלנה אהבה אותו יותר ויותר דווקא בגלל ההתקפים האלה.
הוא מעולם לא הסביר לה אבל היא הבינה –שהכל נובע מצער עמוק שהם חולקים יחד .שחייו של קית' בדיוק כמו חייה אינם שלמים ללא דני.
ככל שהשנים עברו הוא החל קצת יותר להיפתח לקית' ולומר לו את הסיבות בגללם הוא לא מוכן לשחרר אותו.
וגם היום בעוד סלנה רוכנת מעל הקבר בוכה ומלטפת אריח האבן באצבעותיה ,מספרת לבנה המנוח כמה שהיא מתגעגעת ומצטערת על הזמן האבוד שלהם יחד.
קית' שומע את דבריה רק כרעש רקע כי הוא שבוי לחלוטין בדבריו של מבקרו :
"כמה עוד זמן קית'… כמה עוד זמן …
אתה חושב שאתה מציל אותה …
לא … אתה יודע שלא…
אתה מציל את עצמך … מאבדון גמור …
אבל אתה יודע משהו קית' …
אש הגיהנום תמצא בסופו של דבר את נפשך … "
בין רגע קית' כבר קלט אותו מול פניו: "ואתה תעלה בלהבות חזק … וכל כך מהר … שלא תספיק לחשוב על שום טריק מלוכלך שיוצא אותך משם.
מניסיון אני אומר לך ,קית' , כשלהבות הגיהנום יכלו אותך –לא תהיה מסוגל לחשוב בכלל…"
" הפרחים ", שמע לפתע קית' את קולה של סלנה .
"קיט! הפרחים!" ,כל מי שעמד מולו הייתה סלנה , "אתה רוצה להניח אותם או מה ?"
כמו מתוך חלום קית' ניער את ראשו והושיט לה את הזר שהביאו להניח על הקבר : "כן אני …מתנצל … הינה …
את יודעת איך אני נוטה לשקוע במחשבות על דני כל פעם שאנחנו מגיעים לכאן ".
סלנה חייכה קלות ומשכה אותו אליה לחיבוק אימהי תומך . מעבר לכתפה ממש מול עיניו ניצב דני מנסר במבטו את דרכו לנשמתו של קית'.
קית' עצם את עיניו בחוזקה ניתק מזרועותיה של סלנה ומשך אותה אל שפתיו.
"לך תזדיין – דניאל ! " צרחו המילים בראשו.
סלנה אחזה בפניו והשתדלה להעניק לו נשיקה מלאת תשוקה ככל האפשר –מאמינה שהיא מצליחה לנחם אותו.
דניאל כמובן לא נעלם , הוא ליווה אותם אל הרכב וישב בכיסא האחורי שולח מבטים אפלים לקית' במראה האחורית.
הוא ישב לצד קית' בבר שבחיים הקודמים היה "המקום שלהם " –המקום אליו הקפידו להכנס כל ערב אחרי העבודה. ועכשיו נפקד רק פעם בשנה על ידיי קית' וסלנה ביום הולדתו של דניאל –במסיבה העצובה שהם אורכים כל שנה לעצמם …
ועמד מעליו בעקשנות בזמן שהוא וסלנה הרימו שוב ושוב שוטים של ייגר לזכרו בביתם , מונע מהאלכהול לטשטש את תודעתו של קית' כליל.
"ספר לה… פשוט ספר לה… " לחש דניאל לאוזנו.
"אתה חייב לספר לה ! " – צרח לפתע דניאל והפך את השולחן רסיסיי זכוכית מלווים בנתזים שחורים התפזרו לכל עבר …
והשולחן חזר לעמוד שוב יציב על כל כליו.
זה קורה כל שנה ויסתיים מחר עם שחר – קית' ידע זאת בוודאות.
הוא רק צריך להחזיק מעמד רק להכניס עוד קצת אתנול למוחו רק להדליק את המוזיקה חזק יותר כאשר ישכיב את סלנה ויעזור לה לפרוק את הצער בדרכו המיוחדת- ולעזעל עם דניאל שיצפה בכול .
דניאל מת ! והוא צריך להמשיך לחיות !
עם השנים הוא כבר הצליח להדחיק את הזכרון של דניאל רק ליום היחיד הזה .
הוא כבר לא מופיע לו פתאום והורס לו הכל ! ואילו לא סלנה ,שמתעקשת להמשיך עם הטקס ההזוי הזה מידיי שנה –הוא כבר היה מוציא את דניאל לחלוטין מחייו .
קית' קם ממקומו מתעלם מדניאל המשתולל ברקע –
" תספר לה ….תספר לה !
יא בן-זונה …אתה חייב לספר לה !"
ניגש לסלנה והרים את ראשה שהונח על השולחן מעומס יתר של רגשות ואלכוהול .
ליטף את שערה בעדינות עם חיוך חמים …
ואז דחף באחת את כיסאה אחורה הניף אותה ממקומה והצמיד עם הפנים לקיר .
דניאל כמעט נצמד אליהם צופה בכל המהלך .
קית' קרה את תחתוניה ביד אחת ,הגביר את ווליום המוזיקה בשניה וחדר לתוכה במלוא העוצמה . הוא עצם את עיניו חזק משתדל להתרכז במוזיקה ובגניחות המשותפות – ולו רק להעלים את דניאל לפכות לרגע …
מרוכז בתנעות ובמשוב שהוא מקבל מסלנה בצורת גניחות הנאה קולניות וצעקות הדורשות ממנו להמשיך , קית' הצליח להעלים את דניאל מעליו.
כשפקח מידיי פעם את עיניו –דניאל כבר לא היה שם .
קית' נרגע מעט איפשר למוחו וגופו להירפות ולאלכוהול שעוד היה נעול בכניסה לקולטנים של עצביו לפלוש אליהם .
התחושה המיוחלת לא איחרה לבוא גלים של עונג מילו את גופו שריריו שוב התכווצו כמו במאמץ אדיר והלחץ שהחל בבטן התחתונה שלו התפרץ החוצה והביא לריפיון מלא של התודעה .
"ספר לה …" – חלחלו המילים כמו ארס מאפרכסת אוזנו ישירות אל מוחו מהדהדים שם היטב.
דניאל עמד מאחוריו לוחש את הציווי שלו לאט וברור.
קית' ניתק באחת מגופה של סלנה שלא הספיקה להבחין במעבר החד ותפס בידיו בשולחן תוך שהוא מרכין את ראשו בזעם .
הפעם השולחן באמת עף לצד השני של החדר מלווה ברעש ניפוץ הזכוכית על הרצפה .
זאת בהחלט לא הייתה הפעם הראשונה שדניאל מטריף אותו בניסיון לגרום לו לספר לסלנה את כל האמת על יום מותו של בנה היחיד .
והוא תמיד מנצח במאבק הזה ולא מאפשר לדניאל להשתלט אליו ,אומנם ,הפעם דניאל נקט בשיטה מתוחכמת מידיי . הוא החדיר את המסר שלו כאשר קית' היה מפורק מכל נישקו ומכל הגנותיו.
הדברים כמו השתרשו במוחו של קית' .
ספר לה … ספר לה… ספר לה… – רצו המילים בכל רובדי תודעתו באלפי קולות .
סלנה שפירשה את התנהגותו כפרץ רגשות ערגה עזים לחברו הטוב ביותר – ניגשה אליו וניסתה לעטוף בזרועותיה.
קית' צנח על הרצפה חפן את ראשו בידיו והחל לבכות בקול .
"אני חייב לספר לך משהו,סלנה , סינן מתוך הדמעות .
סלנה התיישבה מולו על הרצפה בארשת פנים אמפטית והניחה יד על זרועו .
"זה כל כך מרגש אותי ,כל פעם מחדש, שגם אחרי כל כך הרבה שנים אתה עדיין כואב כך את אובדנו " –אמרה ברוך.
"אני כאן בשבילך –אהבה שלי " ,היא חייכה מרימה אליה את פניו בעדינות .
קית' הזיז את ידיה וקם במהירות.
בלי להוסיף מילה ובפנים חתומות הוא מיהר אל חדר האמבטיה ונעל מאחוריו את הדלת .
עד הבוקר סלינה שמעה משם רק את זרם המים ואת קית' שהתפרץ מידיי פעם בצרחות שנעו בין קולות של חיה פצועה לחלקי מילים שסלינה לא הצליחה להבין .
היא הניחה לו. מאמינה שזאת הדרך שלו להתאבל.
קולות הקידוח של עבודות שיפוץ הכביש שהחלו עם שחר העירו את סלינה משנתה על רצפת החדר.
היא רצתה להיות שם בשבילו לחבק אותו כשיצא אך העייפות ואדי האתנול שהתרכזו בחדר הסגור ערפלו את חושיה והרדימו אותה.
מנסה לחזור לעצמה מתוך הסחרור שהשתלט עליה היא התרוממה בהדרגה ודיאדה לעבר דלת האמבט.
רעש המים עדיין נשמע משם בבירור . היא משכה אליה את הדלת אשר עדיין הייתה נעולה.
" קית' !" החלה לצעוק ולדפוק בעוצמה .
"מה היית שם כל הלילה ?! אתה בסדר ? תפתח לי ! "
זרם המים היה הרעש היחיד ששמע .
"תפתח או שאשבור את הדלת " – צעקה שוב . ושמעה רק את זרם המים הבלתי פוסק .
מעבר לדלת קית ' ישב בתוך האמבטיה חופן את ראשו המאיים להתפוצץ בין ידיו בוהה במים המכלכלים על התחתית המוכתמת חלודה . לא מעז להרים את עיניו לעבר דניאל שעמד מעליו.
הוא היה שם איתו כל הלילה דורש ממנו לספר את כל האמת .
כל כך אמיתי שקית' אפילו הרגיש אותו בפעמים בהם ניסה להכות אותו ולהדוף אותו מעליו.
אבל כמה חזק שהוא לא היכה ,דניאל חזר ועמד מולו ללא פגע . חוזר על המשפט הנצחי – "ספר לה קית" . תסיים את זה ."
כאב עצום ספק מהאלכוהול ספק מהלחץ או מהמכה שקיבל מתחתית המתכת כאשר דניאל שנהיה מציאותי יותר ויותר העיף אותו לתוך האמבטיה. הסתחרר במערבולת מטורפת עם הצעקות והדפיקות שבקעו מעבר לדלת.
" אני לגמריי אסיים עם זה ! " – לחש קית' בקול צרוד ספק לעצמו ספק לדניאל.
הוא התרומם מהאמבטיה ויצא ממנה תופס משהו מהכיור .
" אתה לא באמת חושב שזה מה שיפטור אותך ממני או מהאשמה" .
דניאל תפס את פרק ידו של קית' לוחץ אליה בעוצמה.
" אני אפילו העזור לך שלא תשתפן ברגע האחרון כמו באותו הערב. אחזיק לך את היד ישר … כמו שתמיד החזקתי לך את היד . "
הוא תפס גם את ידו השנייה ושיחרר מתוך האגרוף ,שכבר החל לדמם, להב גילוח .
"או שאתה מעדיף שאני אחתוך ?" כי אתה בטוח תרעד והלהב תיפול לך שוב ושוב.
ואתה יודע איך זה וורידים –אם לא חותכים אותם נכון זה סתם … תפרים … צלקות.
אתה הרי לא רוצה להסתובב עם צלקת על פרק היד כמו ילד מתוסכל שחותך את עצמו כי בריון מציק לו ."
דניאל משך את קית' אליו והביט ישירות לתוך עיניו – " אתה מעורר רחמים קית' ! תמיד היית! ונמאס לי לרחם עליך !
תספר לה ! אתה חייב לי לפכות את זה !
אחרת , אני מזהיר אותך בפעם האחרונה ! אני לא אתן לך אפילו למות בשקט ! "
דניאל נעלם הלהב נפלה על הרצפה וסלינה פרצה פנימה שוברת את מנעול הדלת .
היא עטפה בזרועותיה את קית' ההמום. מוצפת ברגשות עזים כלפיו בעקבות ההתאבלות
הכבדה שלו על אובדנם המשותף.
הוא הניח על גבה יד רועדת נשק על מצחה, " אני חייב לספר לך משהו…" , לחש.

דניאל ישב וחיכה בסבלנות על הכורסא בחדר המגורים של קית' וסלנה .ידיו מונחות על הידיות ומבטו ממוקד בזוג היושב מולו .
קית' ידע – הוא בוחן אותו ,שלא יעז להשמיט אף פרט על אותו לילה.
"חשוב לי להתחיל מהתחלה וחשוב לי שתקשיבי לי היטב ,אם כי ,קל זה לא יהיה"-
פתח קית'.
"אני אשתדל ,בייבי ". הביטה בו סלינה באמפתיה.
"מה שלא יהיה", קית' תפס את כתפיה של סלנה והביט ישירות לעיניה ,"את חייבת להבטיח לי שתשמעי אותי עד הסוף ! קשה ככל שזה יהיה."
סלנה הרימה את רגליה על הספה חיבקה אותם והתמקדה בקית' – אוקיי עכשיו אתה ממש מפחיד אותי ! "
"עוד לא התחלתי ",לחש קית ', ופתח בסיפור:
אותו היום לפני חמש שנים , היום הטראגי שבו איבדנו את דניאל . התחיל רע כבר מהבוקר.
אבא שלי שנרדם בכניסה לבית כשחזר מעוד לילה של שתייה מופרזת גם השתין על עצמו . נדמה לי שזה ריח השתן שהעיר אותי באותו הבוקר ולא השעון המעורר.
בשלב הזה בחיים המשותפים אתו כבר כל כך נגעלתי ממנו –פשוט קמתי התלבשתי ויצאתי לעבודה .
אני חושב ,שאפילו, בעטתי בו בדרכי החוצה – זה היה כבר בלתי נסבל.
כאשר הגעתי לאתר הבנייה אלפרדו כבר צרח על כולם מדגיש עד כמה שאנחנו לא שווים כלום ושהוא עושה טובה שמעסיק אותנו … ועד כמה העבודה שלנו נוראית … ומה הוא יעשה אתנו אם זה לא יישתפר… ברגיל …
התחלנו לעבוד.הכל הלך טוב אבל אז עשיתי איזה טעות שהרסה לדניאל את העבודה והוא יצא עלי . התחלנו לריב בעיקר בצעקות .הוא אמר ללכת להזדיין … ועבר לעבוד במקום אחר .
ואני נשארתי לבד כל אותו היום עם עבודה כפולה לתקן את כל מה שהרסתי .
בסוף היום כמובן שמעתי מאלפרדו כמה "מילים יפות " על העבודה המחורבנת שלי ושהוא יעיף אותי אם זה יקרה עוד פעם אחת.
כשהיום הנוראי הזה נגמר חזרתי הביתה רק בשביל למצוא את אבא שלי באותה התנוחה בתוך השתן שכבר החל להסריח בכל הבית .
הרמתי אותו גררתי לאמבטיה קילחתי ,החלפתי את בגדיו ,השכבתי אותו במיטה רק בכדי לשמוע שוב ושוב קללות וצעקות.
לא התרגשתי מזה –זה היה בשגרה אצלנו.
כאשר סיימתי את הסיוט עם אבא שלי מיהרתי ל"מקום שלנו " היה לי דייט עם רנה .
זה תמיד היה הרגע הקסום שלי – כאשר הייתי נפגש איתה בערבים.
רק להריח את הבושם שלה כבר היה משכיח ממני את כל מאורעות היום.
חוץ ממך , היא הייתה הבחורה היחידה שאי פעם אהבתי .
אבל הפעם ה"רגע הקסום הפך לסיוט הכי גדול שלא הייתי מאחל אפילו לאלפרדו –הבן זונה .
היא נישקה אותי באגביות ,לראשונה מאז מערכת היחסים שלנו , על הלחי ורק אמרה שכדאי שאשב כי היא צריכה להגיד לי כמה דברים חשובים .
" נראה לי שאני מזדהה עם הרגשותיך באותו הרגע " – קטעה אותו סלנה.
"לאן אתה חותר עם כל הסיפור הזה בייבי ?", החלה סלנה להתרגז, אם אתה מנסה לזרוק אותי עם הקדמה … אז קצר מותק!
מה קרה ? רנה חזרה לעיירה ? וסלנה בת ה-45 כבר לא מספיק טובה כמו רנה הצעירה והסקסית הא ? "
קית' תפס את שני ידיה שנעו בלהט הדיבור והצמיד אותם אל החזה שלו ," הלוואי שזה מה שהייתי רוצה לספר לך עכשיו", אמר באנחה . " לצערי הכל מורכב וגרוע יותר ."
דניאל חייך בזדוניות ממקומו תוך שהוא צופה בקית' המתענה .
ספר לה … ספר לה … ספר לה …
החלו הקולות שוב להשתולל במוחו של קית'.
"בבקשה תני לי לסיים!" צעק קית' לפתע תוך שהוא מפיל את ידיה וחופן את ראשו.
"אוקיי", אתה ממש מלחיץ אותי כבר!" -תספר !" –אישרה סלנה תוך שהיא מתרחקת בלא משים מקית' .
היא אמרה לי שקיבלה מלגה שקיוותה לה זמן רב, המשיך קית בסיפורו, ושהיא נוסעת ללמוד במדינה אחרת וכנראה כבר לא תחזור לעיירה גם בסיום הלימודים .
שהיא לא רואה כיצד היחסים שלנו יכולים להמשיך. ואם אני באמת אוהב אותה אז אני חייב להבין ושלחרר.
היא לא נתנה לי הזדמנות להגיב אפילו –קמה והלכה .
באותו הרגע זה היכה בי ,סלנה, אני בחור בן -20 ללא השכלה וקישורים שתקוע עם האבא האלכהוליסט שלו בעיירה שכוחת אל.
וכל עתידי הוא כנראה לגמור כמו אבא שלי . אפילו אהבת חיי מרגישה שאני נטל אליה.
קניתי באותו הרגע בקבוק וודקה שלם והלכתי משם …
הלכתי לאתר הבנייה .
לי ולדניאל היה שם מקום סודי שהיינו באים אליו כשרצינו להיות לבד- זה היה אזור עם חלון ענק שהשקיף לעבר ההרים .
התיישבתי על החלון ההוא … בקומה ה- 16 של האכסניה שהמבנה הזה עתיד להיות .
ופשוט שתיתי ישירות מהבקבוק .
לא היו לי מחשבות אובדניות באותו הרגע .. או שום מחשבות בכלל…
רציתי רק להתאדות …
כריס הברמן שכנראה ראה את השיחה שלי עם רנה ועשה אחד ועוד אחד התקשר ,כנראה , לדניאל כי הוא ידע לבוא ולמצוא אותי שם .
היינו בריב עוד מהבוקר ולא רציתי לראות אותו ובטח שלא במצב שהייתי בו .
הוא ניסה לשאול אותי מה קרה ולקרוא לי לרדת מהחלון .
ואני פשוט המשכתי לשבת עם הגב אליו ולבהות בהרים .
אז הוא ניסה לשבת ליידי מנסה לדבר בהגיון לאדם שיכור .
בשלב מסוים התחלתי להתעצבן מהמצב –קללתי ודרשתי שיעזוב אותי בשקט .
אבל הוא לא שיחרר.
פתאום הוא אמר משהו בסגנון: "נמאס לי ,בן אדם , אני מוריד אותך מכאן לפני שתיפול.
אני זוכר שהוא ירד מהחלון וניסה למשוך אותי פנימה .
התעצבנתי אליו נעמדתי על המסגרת שברתי את הבקבוק ואמרתי לו שאם ייגע בי שוב אני אחתוך אותו .
הוא עלה אלי נעמד ליידי ואמר –" אני רוצה לראות".
הייתי שיכור ומתוסכל לא ידעתי מה אני עושה – ניסיתי לתת לו מכה עם הבקבוק השבור הוא התחמק וניסה להפיל לי אותו מהיד .
כאן התחילו המכות… הוא ניסה להפיל אותי לתוך המבנה ולהוריד מהחלון ואני ניסיתי להתגונן …
אני אפילו לא יודע בדיוק איך ובאיזה שלב… הכל קרה מהר מידיי .
אבל הדבר הבא שאני זוכר …
קית' נעצר לקח נשימה ארוכה .
סלינה פערה את עיניה מפחד –מבינה לאן הסיפור מתקדם.
דניאל התרומם מהכורסא בה ישב מוכן לשמוע את הסיומת …
" את דניאל עף למטה מהקומה ה-16 ומתרסק על האדמה ." – המשיך קית' באפתיות .
סלינה החווירה באחת …
המומה ממה ששמעה היא לא הצליחה אפילו לזוז .
"סלינה …" – קית' ניסה להתקרב אליה ולכרוך סביבה את זרועו .
היא הדפה אותו בדמעות – "שלא תעז לגעת בי " ,צעקה .
היא רצה אל חדר השינה והוא נשאר לשבת מול דניאל מסתכל ישירות אליו ,לראשונה מאז אותו הלילה, לא חושש לפגוש את מבטו. לא מוטרד מנוכחותו.
ורק אמר בשקט: " אני מבין את הכעס שלך … באמת …
אבל אתה כבר לא כאן ואנחנו כן. ואני באמת אהבתי אותה והבנתי .הגנתי אליה מהאמת הזאת שלא הועילה לאף אחד.
הגנתי אליה מהבדידות והטירוף . רציתי להיות חבר עד הסוף גם אם אתה לא ראית את זה ככה. "
קית' קם ממקומו ויצא מהבית .דניאל לא הלך בעקבותיו.

סלינה

הימים חלפו, קית ' הבין את הצורך של סלינה להתרחק ממנו ונתן לה את הזמן הדרוש.
גם דניאל נעלם לחלוטין מחייו. הוא לא ראה אותו יותר, לא שמע את קולו. דניאל לא הטריד
אותו ,אפילו , בחלומותיו. גם לא באלה שהגיעו בעקבות צריכת אלכוהול או סמים קלים.
קית' השאיר אותו שם בביתה של סלינה ביחד עם הווידוי המחריד שעשה.
אומנם הזמן עשה את שלו וסלינה וקית' לא זכרו בדיוק מי יצר קשר ראשון ,ואיך בדיוק הם
מצאו עצמם שוב על אותה ספה שעליה הכל נגמר לפני מספר חודשים .
הם פשוט יישבו שם זרועו מונחת על כתפה וראשה על כתפו –לאחר שדבירו שוב ושוב על הכל
הביעו את כל הכעסים והצער והחליטו שעם כל הקושי הם משאירים את דני מאחור ,למעט
ביום הפטירה שלו, וממשיכים לחיות יחד .
המוזיקה השקטה התנגנה ברקע ארבעה אפסים נדלקו על צג השעון בחשיכה והעייפות ירדה אליהם בהדרגה.
מתמסרים במלואם לרוגע ולביטחון שהיה חסר לשניהם תקופה ארוכה כל כך הם עצמו את ענייהם ונרדמו באותה התנוחה שיישבו בה.
סלינה התעוררה בעקבות רעש חזק של זרימת מים שהגיעה מחדר האמבטיה.
היא פקחה את עיניה –קית' עדיין ישן לצידה.
פותרת הכל במוחה כפיצוץ בצנרת ,סלינה קמה בחוסר רצון ממקומה לעבר חדר האמבטיה .
מתחתית דלת האמבטיה הסגורה האיר פס של אור וזרם המים נשמע בבירור.
על הרצפה היו כתמים כהים שנראו לסלינה כמו בוץ.
בהיסוס וחרדה קלה היא הניחה את ידה על ידית הדלת ודחפה אותה .
שובל של בוץ הוביל לאמבטיה שבה נראתה בבירור דמות מאחורי הווילון .
" אני לא יכול … אני פשוט לא מצליח …."
שמעה סלינה קול מוכר עד כאב מבעד זרם המים.
ביד רועדת היא הסיטה את הווילון – דניאל ערום לחלוטין ומחוסה כולו בבוץ עמד עם גבו אליה.
" אני לא מצליח להוריד ממני את הזוהמה !" – חזר שוב על עצמו בקול צרוד תוך שהוא משפשף את גופו בטורדניות.
"דני !" ,בטוחה שהיא חולמת חלום מוזר , הניחה סלינה יד עדינה על גבו המכוסה בוץ .
הכל הרגיש לה אמיתי כל כך מרקם העור הלח כנגד כף ידה וגרגרי האדמה הרטובים שנדבקו אליה .
"אני לא יכול ! " – הסתובב דניאל לעברה באחת תוך שהוא צורח את הדברים .
סלינה התעוררה בזרועותיו של קית' בצעקות עזות .
"דני ! זה דני ! " – חזרה על עצמה סלינה כמהופנטת .
"חלמת חלום רע "- ניסה קית' להרגיע מעורפל מהשינה .
"… הוא חזר מהמתים … הוא קם מהאדמה ! " – המשיכה סלינה לצעוק .
"זה חלום בייבי ." – המשיך קית' לנסות להרגיע בקול חלש ולהתעורר תוך כדי .
"לא! זה היה הוא ! אני נגעתי בו ! אני הרגשתי אותו ! מחוסה בבוץ הוא יצא מהקבר ! "
קית' התיישר ותפס את פניה של סלינה בידיו–
"דניאל מת !
את היית שם וקברת אותו יחד איתי !
אני דחפתי אותו מהקומה ה- 16 של אתר הבנייה !
הוא לא יכול לקום מהמתים סלינה ! הגוף שלו כבר נרקב!
הוא יכול לקום לתחייה רק בזיכרון שלנו – וככה את רוצה להעלות אותו בתודעה ? מכוסה אדמה ? "
הוא הצמיד את פניה אל החזה שלו וחיבק חזק – " אני מצטער בייבי ,שאמרתי את הדברים בצורה גסה כזאת . אבל את חייבת להפנים ולקבל את זה ולהמשיך לחיות .
דני היה רוצה בזה מאוד ! "
סלינה בכתה עוד דקות ארוכות כך על חזהו וכאשר נרגעה מעט והרימה את ראשה היא ראתה בבירור מעבר לכתפו של קית' את דניאל .
עירום מחוסה אדמה הוא הביט בה במבט זועם – "אני לעולם לא אצליח להוריד את הזוהמה הזאת בגללך !" ירה לעברה את המילים .
"הוא … הוא עדיין כאן" יבבה סלינה בקול רועד , הוא אמיתי ! הוא מאחורייך !"
הבכי שלה הפך להיסטריה והיא החלה להשתולל במטרה להתנתק מזרועותיו של קית' שנעלו אותה חזק יותר.
"תשחרר אותי ! אני רוצה לגשת אליו ! הוא מנסה להגיד לי משהו ! " – צעקה בפראות מתעוותת בזרועותיו.
קית' ידע היטב למה סלינה מסוגלת בעת סערת רגשות והבין בדיוק מה עובר אליה עכשיו .
בטוח שלא יצליח לרסן אותה עוד זמן רב וחושש ממה שיקרה כשתשתחרר ,הוא הרים אותה בידיו ודחף אל חדר השינה .
נועל מאחוריו במהירות את הדלת לפני שתספיק להתפרץ החוצה.
נסערת כולה התכוננה סלינה להתנפל על הדלת באגרופים ולדרוש שקית' ישחרר אותה –בכדי שתוכל להנחית את האגרופים האלה עליו. על שחשב בכלל לנעול אותה כך .
אך היא קפאה במקומה למראהו של דניאל היושב מולה על המיטה .
הבוץ הרטוב נטף מגופו העירום על הכיסויים ומבטו המאיים חדר אותה .
היא לא הייתה בטוחה מה היא מרגישה יותר באותו הרגע : פחד ודחף עז לברוח רחוק ככל האפשר מספק הזיה ספק רוח הרפאים שבאה לרדוף אותה .
או געגועים עצומים וכמיהה לגשת ולאחוז בזרועותיה את בנה היחיד שחשבה שאיבדה לנצח ! ועכשיו ניתנה לה הזדמנות שוב להתאחד אתו.
מסוחררת בתוך מערבולת הרגשות הסותרים היא פשוט עמדה שם רועדת מרימה בהססנות את ידיה אך חוששת לגשת .
"דני …" הצליחה ללחוש בעמימות .
"אל תגידי את השם שלי ,אפילו !" צעק לפתע תוך שהוא מטיח את ידיו במיטה ,"את לא ראויה לו ! כמו שאת לא ראויה לסטטוס אמא .
כל השנים האלה אולי לא ידעת …
הבן זונה הזה הונה אותך כמו שעשה לי – העמיד פנים שהוא חבר נפש וזרק אותי מהקומה הגבוהה ביותר שהתאפשרה לו ! בהזדמנות הראשונה שהייתה !
בטח הוא סיפר לך סיפורים על תאונה ואת כמובן האמנת לו ! רצת לחבק אותו כאילו הוא הקורבן כאן . שוכבת עם הרוצח של הבן שלך בזמן שאני נרקב באדמה !
באה לבקר את המצבה שלי פעם בשנה בשביל שלא יהיו לך רגשות אשם .וכמה שעות מאוחר יותר מזיינת את הרוצח שלי !
מספרת לעצמך שנפגעת לא פחות ואת צריכה את התמיכה הזאת !
וגם עכשיו כשאת כבר יודעת את האמת- במקום לגרור אותו לבניין הגבוהה ביותר ולזרוק אותו מהגג את מאשרת את הרצח של הבן שלך וממשיכה לאהוב את הרוצח !
שום דבר שתעשי לא ישטוף את הזוהמה של המעשים שלך ! לא משנה כמה פעמיים תפקדי את הקבר שלי ! לא משנה כמה תנסי לפאר את הזיכרון שלי !
הדם שלי על הידיים שלך לא פחות מאשר על שלו !
והוא לעולם לא יישטף !
ואני לעולם לא אתן לך לשכוח ולו לרגע אחד … שאת סלינה לא הקורבן כאן ! אלא גרועה יותר מהרוצח שאימצת אל ליבך ! "
היא המשיכה לעמוד קפואה הדמעות זולגות מעניה ברצף . לא מצליחה להוציא מילה שתסתור את דבריו –שנשמעו לה צודקים כל כך .
הזוועה שעלתה מדבריו של דני הכתה בה בעוצמה וחדרה בכל הכח אל התודעה שלה.
תערובת של : גועל , פחד וחוסר אונים הציפו אותה באחת .
היא כל כך כמהה ליפול לזרועותיו של בנה היחיד ,אך הסלידה העצמית החזיקה בה שתולה לרצפה מהדהדת בראשה ומזכירה- שהיא לא ראויה אפילו לנוכחות שלו אחרי מה שגרמה לו.
לחץ הדם שלה החל לצנוח במהירות כתוצאה מהמתח שבו הייתה שרויה. החדר החל להסתחרר סביבה בטירוף והתודעה שלה כבתה פתאום .
סלינה התעוררה בתוך מיטה בחדר לא מוכר .
"אני כל כך שמח שהתעוררת סוף!סוף! ", הניח אליה קית' את ידו שהרגישה לה כבדה כל כך לפתע .
היא זכרה במעורפל שחוותה סיוטים על דניאל –שנראו לה כמעט מציאותיים .
היא זכרה תחושות נוראיות בעקבות כך וגם זכרה שלפני רגע הייתה בבית …
אומנם שום דבר מכל אלה לא הטריד אותה . היא הרגישה שלווה עמוקה ורוגע כאילו רק התעוררה משינה ארוכה ומחזקת לתוך עוד יום רגיל.
היא הניחה את ידה על זו שלקית' ורק שאלה בשקט : "מה קרה לי ? אני בבית חולים ?"
בלי לצפות לתשובה היא המשיכה בטון מונוטוני תוך שהיא בוהה באוויר : "היה לי סיוט נוראי על דני… חלום ממש מוזר ומטריד .
היא הסתובבה לעבר קית': מה קורה איתי קית' ? אני מאבדת את זה ? זה בית חולים פסכאטרי? "
ק'ית ניתק מידה ואימף אותה חזק אל החזרה שלו – לא אהובה ! זה בית חולים רגיל. ואת תהי בסדר גמור.
כבר קראתי לרופא הוא תכף יגיע ויסביר לך הכל. זה אכן היה חלום והוא לא יחזור יותר .
כעבור מספר שניות כבר היו בחדרה רופא ואחות. בזמן שהאחות בדקה ממדים חיוניים הרופא ישב והסביר לסלינה קית' את המצב.
"אובכן "', פתח הרופא : "ממה שהבנתי מדבריו של בן הזוג שלך. התעוררת בלילה הקודם מחלומות רעים שהתפתחו להזיות ויזואליות והביאו למתח נפשי כבד.
אני מבין שהחלומות וההזיות קשורות לבנך המנוח שנפטר בטרם עת . זה טבעי שנחווה רגשי צער עזים ותחושות שלילות רבות נוספות בעקבות אובדן. כמו כן, זה טבעי לחלוטין לחוש אותם בכל שלב לאחר האובדן . כל דבר ,למעשה , יכול לשמש כמניע להתפרצות של רגשות עזים . ההתפרצות יכולה להתבטא בצורות שונות נפשיות ופיזיולוגיות .
כמו שקרה בערב הקודם .
אנחנו נסיים את הבדיקות החיוניות בכדי לוודא שהכל תקין ונשחרר אותך .
כהמשך טיפול אני ממליץ על ייעוץ פסיכולוגי בשילוב עם תרופת הרגעה חדשנית. היא מגיעה בזריקות וההשפעה שלה נמשכת כמעט -24 שעות רצופות . היא מונעת מחשבות טורדניות , הרגשת מועקה, הזיות ויזואליות ושמעתיות מה שמונע בטורו סיוטים. "
האו הגיש לסלינה חוברת : "כאן תוכלו למצוא את כל המידע על אופן רכישת התרופה המחירים והשימוש בה.
ממליץ ,כמו כן, לבדוק את ההשתתפות של חברת הביטוח שלכם בעלויות.
הזרקנו לך מנה אחת שאמורה להספיק עד היום בלילה – "אני אתן מרשם לעוד חמש מנות של התרופה . מאחר ולעיתים קרובות התקפים עזים כאלה נוטים לחזור שוב בימים הבאים .
בהמשך יהיה אליכם להגיע אליי או לרופא מוסמך אחר להמשך ביקורת וקבלת מרשמים נוספים ."
מיד עם טום ההסבר עזבו האחות והרופא את החדר משאירים את סלינה וקית' לבד.
" זה בטח יעלה לנן המון כסף" , הפרה סלינה את השתיקה שנוצרה בניהם, "אני פוחדת לשאול כמה יעלה לנו האשפוז הזה והתרופה שכבר קבלתי . "
"זה לא משנה עכשיו, פסק קית'. ולקח מידיה של סלינה את החוברת .
אנחנו נמצא דרך לשלם את זה אם זה באמת עוזר לך .אני לא מוכן לאבד אותך ככה ולאפשר לך להשתגע לאט בגלל כסף!
אני יודע מה מחיר התרופה דרך בית החולים הזה ואני ארכוש עבורך את חמש המנות הבאות. לפכות שנהיה מכוסים בשבוע הקרוב. "
"אולי זה כבר יעבור לי –אחר כך " , הציע סלינה.
" הייתי שם יקירה , ותאמיני לי שזה לא יעבור מהר כל כך …"
אמר קית' בצער תוך שהוא משעין את ראשה אל כתפו .
הימים חלפו וככל שסלינה המשיכה לקבל את התרופה שלה היא הרגישה מצוין .
היא לא ראתה את דניאל ,אפילו לא בחלומות .
היא הייתה חושבת אליו מידיי פעם כמו בעבר והחלה לבקר את קברו לעיתים קרובות יותר –מבקשת כל פעם את סליחתו שבחרה להישאר עם קית' למרות הכל .תוך שהיא מסבירה ספק לעצמה ספק לדניאל עד כמה קית' משמעותי בחייה ואיך היא לא הייתה שורדת את הטרגדיה הזאת בלעדיו.
והרי בסופו של דבר זאת הייתה באמת תאונה וקית' לא באמת אשם במותו.
קית' עבד לילות כימים בכדי לשלם על התרופה היקרה והביקורים אצל הרופא שסלינה כל כך נזקקה להם .
מה שטרם עוד יותר לשקט הנפשי שלו ולחיזוק התובנה :"שהוא באמת אוהב את סלינה ובאותה העת נשאר נאמן לחברו המנוח.
בהדרגה ועם חלוף הזמן הרופא הוריד את המינון של התרופה .ונראה היה שסלינה מסתדרת נהדר גם בצריכה נמוכה .
ערב אחד היא החליטה שהיא מפסיקה –היא רוצה את החיים שלהם בחזרה!
מאז ההתקף שחוותה שתיהם רק עובדים בכדי לעמוד בהוצאות הרפואיות המטורפות שנחתו אליהם . ולמרות השעות הרבות לא נשאר כסף לשום דבר אחר מלבד הצרכים הבסיסים והתרופה.
אחד את השני הם רואים רק לפני השינה או כשהם יוצאים לעבודה .
היא מרגישה כבר הרבה יותר טוב וגם אם ההתקפים יחזרו –היא תדע להתמודד איתם כמו שצריך .כי עכשיו היא יודעת היטב שאלה רק הזיות וחלומות רעים .
במקרה הכי גרוע היא תחזור ליטול את התרופה ,אבל היא חייבת לנסות להשתחרר מהתלות שלה בחומר הזה- למען קית' והזוגיות שלהם .
קית' המותש כבר ישן כאשר סלינה, עייפה לא פחות, גררה את עצמה למיטה ונשכבה לצידו מאושרת – לראשונה מאז ההתקף היא לא הזריקה לעצמה את התרופה .
היא כבר חיכתה לערב הבא שבו תוכל לספר לקית' על כך שהיא העבירה 24 שעות ללא התרופה ומרגישה מצוין. על כן , הוא יכול לזנוח את המשמרות הארוכות ולשוב לחיות אתה כמו פעם .
מלאה בהתרגשות מההחלטה שקיבלה הצליחה סלינה להירדם לבסוף .
אור חזק שנדלק בחדר האיר אותה משנתה .
"מה קורה קית'? " רצתה סלינה למחות על כך שהדליק אור חזק כל כך בחוסר התחשבות .
אך מייד ראתה שקית' ישן לידה כמו קודם .
"לילה טוב ,סלינה " – שמעה קול מוכר עד להחריד.
הוא ישב בקצה המיטה לבוש באותם הבגדים שבהם ראתה אותו פעם אחרונה. כאשר יצא באותו הערב לחפש את קית' ,לאחר שקיבל שיחת טלפון מטרידה לגביו.
"דניאל …" הצליחה סלינה לסנן מגרונה תוךל שהיא מתחילה לחוש פחד וצער בערבוביה .
"מנסה להשתיק אותי בעזרת סמים. זה נמוך סלינה ." אמר דניאל בשקט מסתכל במבט חודר ישירות בעיניה .
מנסה להזכיר לעצמה שהוא רק הזיה סלינה החלה לדחוף ולקרוא לקית' בתקווה שיתעורר ויביא לה מהר את הזריקה שהיא מיהרה מידיי להפסיק .
"הוא לא יעזור לך יותר סלינה. למעשה , הוא מעולם לא רצה לעזור לך . הוא רצה לעזור רק
לעצמו-להשתיק את המצפון שלו. רצה לחפר על היותו רוצח ובגלל זה החל לזיין אותך .
ועכשיו הוא גם מסמם אותך כי … תשמעי … קשה לזיין פסיכופתית.
תגידי… מה הוא באמת כל כך טוב ? ששווה להיות מסוממת ימים שלמים ולהתעלם מהאמת הנוראה של מי שהוא באמת ולו רק בשביל לזיין אותו?"
סלינה המשיכה להכות בקית' הישן ולצעוק בשמו בבכי עז. מנסה להתעלם מדבריו של דניאל .
אך הם חלחלו היטב לתודעה שלה ופצעו אותה אנושות.
דניאל החל לזחול לעברה מקצה המיטה עם מבט מאיים בעיניו . היא הרגישה אותו על גופה מעל הסדינים כאילו היה אמיתי לחלוטין.
היא רצתה לקום ולברוח מהחדר אך גופה כאילו נצמד למיטה בכח.
תוך כמה רגעים דניאל כבר ישב מול פניה לוחץ על ירחיה במשקלו .
היא הפסיקה לצעוק ולהתפתל ופשוט הביטה בעינו הכהות של בנה .
" את רוצה שכל זה ייגמר ?" שאל דניאל ברוגע.
" כל ייסורי המצפון ,השקרים שאת מספרת לעצמך , הסמים והכי חשוב …
הביקורים שלי שקשים לך כל כך ."
סלינה לא הצליחה לענות ורק הביטה בו בעיניים מלאות דמעות .
"ברור שאת רוצה .וגם להתרחק מקית' הרמאי והרוצח. שאפילו לא מסוגל להתעורר בכדי לעזור לך במצוקה גדולה כל כך .
ואת בכלל הפסקת את לקחת את התרופה שלך למענו . רק שלו היה טוב .
פסלת מחייך את הבן היחיד שלך למענו…
והוא אפילו לא מתעורר למענך ."
"בואי ", פשט דניאל את זרועותיו, כמה שאני לא אכעס … את עדיין אמא שלי .ואני עדיין אוהב אותך .
זוכרת איך היית אומרת לי את המשפט הזה תמיד בילדות כשכעסת ובכיתי."
כמהופנטת נמשכה סלינה את זרועותיו הפתוחות והמזמינות כל כך של בנה. היא שקעה בחיבוק החם שלו והחלה להרגיש איך הפחד נעלם ממנה בהדרגה.
"אני כל כך מצטערת דני", בכתה סלינה לתוך החזה שלו ," אני פשוט כל כך נבהלתי מהמפגש הראשון שלנו . אני מבטיחה לא להדיר אותך מחיי שוב לעולם … אני מפסיקה לקחת את התרופה הזאת. …והוציא גם קית' מחיי! אתה צודק לגמרי –זאת הייתה טעות לחיות אתו והוא עשה מעשה נורא! אני רוצה לראות ולשמוע אותך כל יום ! אני כל כך מתגעגעת אליך !"
היא הרגישה את זרועותיו מתהדקות חזק יותר ויותר סביב גופה . מחיבוק זה הפך לאחיזה עזה.
היא התקשתה לנשום והרגישה כיצד העצמות שלה נלחצות תחת זרועותיו הנעולות של דניאל.
היא רצתה לומר לו שישחרר אותה קצת שהוא כבר מכאיב לה ,אך לא הצליחה להוציא מילה.
הלחץ התהדק סביבה עד שכבר לא יכלה להכניס אוויר לריאותיה….

משקית' לא הצליח להעיר את סלינה בשום צורה בבוקר.
הוא הזמין שוב צוות רפואי שקבע את מותה כתוצאה מחניקה בעת שיתוק שינה .