מה קרה פה כרגע?

אני יושבת על כיסא המחשב למולו והוא על המיטה. אני מנסה לחשוב איך הגעתי לכאן. זה היה במודע לגמרי. ארבע כוסות יין ובירה זה לא מה שמפיל בן אדם. אנחנו מדברים קצת ומפלרטטים הרבה אבל אני לא שמה לב. הוא מושך את הכיסא אליו לאט לאט עד שאין יותר לאן לזוז. אני מאפשרת את זה אבל אין לי איך להציג את זה יפה – התחלתי קצת להילחץ. אנחנו ממשיכים לדבר.
"כל הרגל שלי מלאה בצבע" אני אומרת מראה לו את כתם צבע השמן מהשיפוצים שעשיתי בדירה בבוקר. הוא מסובב לי את הרגל עד שהוא רואה את האצבעות שלי.
"כן, אני מוטציה." אני אומרת תוך כדי גלגול עיניים. יודעת שבטח הוא יתרחק מעט ואולי רק נמשיך בשיחה שהייתה עד שהוא ימצא איזה תירוץ ללכת.
"את בהחלט מוטציה" הוא אומר תוך שהוא מושך את הרגל שלי אליו ומלטף אותה. "אבל זה חמוד האצבע הזאת הקטנה יותר." הוא מוסיף.
"זה גם ברגל השנייה." אני אומרת מופתעת וחשדנית.
"תראי לי" הוא אומר ולוקח את הרגל השנייה כשאני משחררת אותה. הוא מעמיד את שתי כפות הרגליים שלי למולו ומלטף את שתיהן. "זה לא מפריע לי."
רגע.. שמישהו יעצור את תסריט חיי ההזוי כבר.. מה פאקינג קורה פה??
הוא מסתכל עלי ומשחרר את הרגליים שלי לרצפה. אנחנו מדברים תוך שהוא מושך את הכיסא אליו.
מה קורה פה? הוא מנסה לנשק אותי? אפשר פוס במשחק? לא תכננתי את זה..
אני דוחפת את הקצה של המיטה ומתרחק ממנו קצת.
הוא הולך לשירותים בזמן שאני מחליטה לעשות כלים שמחכים לי מהצהריים בכיור. חושבת לעצמי אם זה מה שאני רוצה. חושבת ללא מוצא.
"מה את עושה?" הוא אומר בחצי חיוך ומתיישב על כיסא המחשב
" אני שוטפת כלים ומנקה אחרת באים נמלים."
אני עוזבת את הכלים ומתיישבת על המיטה. הוא מתקרב אלי ומתחיל ללטף אותי ולשחק לי בשיער. אני מנסה להתנגד והוא מפסיק לשנייה ואז חוזר ללטף את השיער ליד האוזן. אני יודעת הוא רוצה שנתנשק אבל אני לא רוצה.
אני מורידה לו את היד "אני לא כזאת." אני אומרת לו תוך שאני מנסה לסדר בראש משפט הגיוני ולא מצליחה.
"מה זה כזאת." הוא מסתכל עלי במבט כזה ישר
"נו.." אני אומרת מחכה שהוא יבין לבד אבל תוך כדי אני מבינה שאין לו כל רצון לעשות כך.
"סטוץ" אני אומרת לבסוף.
"מי אמר סטוץ?" הוא אומר וחצי מחייך
"לא יודעת.. נו.." מקווה שהוא יציל אותי מהמעמד המביך הזה.
"תקשיב.." אני אומרת "לא היה לי חבר אף פעם"
"באמת ?" הוא אומר מופתע
"באמת."
"ולאן הגעת, אם אפשר לשאול."
"לא הגעתי."
"אז את בתולה?"
"כן." שמחה שהוא הבין רק את זה ולא עלתה בדעתו המחשבה שגם לא התנשקתי בחיים. כן, אולי עלתה לי המחשבה שהוא אולי לא היה צריך לשאול ואני אולי לא הייתי צריכה לענות.
"וואו, את מהאולד סקול." הוא אומר לי "אני לא כל כך מופתע, ראיתי שנלחצת קצת." הוא אומר. אני תוהה אם הוא נהנה מזה, לראות אותי ככה לחוצה.
"אני צריכה זמן.." אני אומרת "אני צריכה להרגיש בנוח."
אין לי מושג אם משהו במשפט הזה פתח לו איזה טריגר אבל הוא באמת ניסה לתת לי להרגיש בנוח, הוא פשוט לא מכיר אותי, הוא לא הבין שהוא רק מלחיץ אותי יותר.
"תראי.." הוא אמר לי "אני מת לתת לך נשיקה. אבל אני לא יעשה את זה. יש פה הרבה בנים שהיו עושים בכל זאת." הוא ניסה להזהיר? למה הוא חזר על זה עוד כמה פעמים בשיחה המוזרה שבאה אחר כך.
"למדתי איך לענג נשים, כי גבר צריך לדעת איך לגרום לאישה שלו ליהנות" הוא אומר לי ומתחיל לתאר דברים. רציתי ממש שיפסיק, גם הראיתי את זה בשפת גוף שלי. הוא הבין והפסיק. זה לא שלא הסכמתי עם זה פשוט התיאורים היו לי יותר מידי. אולי אני תינוקת ? אין לי מושג.. כשהוא הפסיק הוא סיפר לי על היסטוריית הסקס שלו והאקסיות. אם זה היה סרט זה השלב שהייתי רוצה להריץ קדימה. הוא ניסה להראות לי כמה ניסיון יש לו וכמה הוא בקיע וכמה הוא אף פעם לא ינסה לעשות משהו שאני לא רוצה. אבל ואו זאת הייתה דרך מאוד מעוותת להראות את זה.
אחר כך קרה משהו מוזר. הוא ישב על המיטה קרוב אלי והתחיל ללטף אותי. בידיים ברגליים לא קרוב מידי לשום מקום שלא הייתי רוצה. אחר כך הוא עבר לפנים וליטף אותי בעדינות. היה לו מבט בעיניים, הוא חקר אותי ובלע אותי במבט אחד. זה היה נעים ומצד אחד רציתי שימשיך עד מחר. למרות שתכלס מחר כבר היה. השעה הייתה שתיים לפנות בוקר. מצד שני לא הרגשתי בנוח ורציתי שיפסיק.
"אתה יכול להפסיק בבקשה?" אמרתי לבסוף "סליחה, אני צריכה זמן.."
"את לא צריכה להצטער." הוא אמר לי
"אני עייפה." אמרתי לו "היה לי כיף אבל…"
"זה בסדר." הוא אומר בדרכו החוצה ומחכה שאבוא אחריו.
כשאני באה הוא מצמיד אותי לקיר בעדינות ומנסה לנשק אותי. אני דוחפת אותו והוא נרתע. "אני צריכה זמן.." אני אומרת.
"רק ניסיתי.. נשיקת לילה טוב."
הוא עומד על גרם המדרגות שמוביל לשביל של שאר הבתים של הסטודנטים.
ואנחנו עומדים מסתכלים אחד עד השנייה לרגע.
"שכחת את הפלאפון?" אני שואלת כשהוא מפשפש בכיס
זה שקר, לא אכיפת לי המפלאפון. בא לי שיבקש את המספר שלי.. שלא יקרה איזה קטע בטעות שעוד פעם איזה מישהו הבטיח הבטחות ואני נסחפתי כולי לתוכן.
אבל הוא לא מבקש. אולי כי הוא גר 30 שניות ממני. וגם יש הסגר.
"תסגרי את הדלת." הוא אומר לי במבט חצי דלוק חצי צוחק
אני סוגרת את הדלת ומנסה לעכל מה קרה כאן עכשיו ולא מצליחה. אני פורטת את הרגעים וסופר את הפגמים. משהו פה לא אמיתי. דיברתי שטויות, הראיתי את הרגליים שלי, פתחתי את נושא הלא היה חבר לעולם. והוא נשאר. מה קרה פה?? הוא בטח שיקר, או אבד עלי. בטח היו פגמים בשיחה. כלומר, היו פגמים בשיחה, היו פגמים בו כמו שהיה בי. אולי זה דיל בריקר.
אני מופתעת מעצמי ומהחיים שמישהו כתב לי. זה הספר הכי מפתיע שקראתי אני חייבת לציין.
כשיגיע הבוקר או הצהריים או מתי שהוא נדע מה היה אמיתי ומה לא.