סופרקורפ 9-אני בוטחת בה

"ווין אתה בטוח שזה המקום?" שאלה אלכס, "אין כאן כלום.."
"כן, חכו, אני רגע פורץ כאן למשו קטן ו..הנה,  עכשיו אתם רואים?"
"או, וואו כן, אנחנו נמצאים במקום הנכון."אמרה אלכס.
"כן, הם השתמשו בהולוגרמה שייראה כאילו אין בניין" אמר ווין, 
"אבל פרצתי לתדר ההולוגרמה שלהם וביטלתי אותה".
"יופי ווין עבודה טובה, אנחנו נכנסים" אמר ג'ון.

לינה החלה לעבוד,  היא ידעה שהיא חייבת לציית לליליאן,  אם לא, קארה תסבול.
היא יודעת שקארה חזקה,  אבל היא לא יכלה לסבול את זה, לראות איך מענים את קארה,  זה יותר מידי בשבילה.

"לינה יקירה,  מה קורה עם הסירום?" שאלה ליליאן.
"זה מוכן,  נשאר לי לסיים פה עוד משהו והתרכיב יהיה מוכן."
היא לקחה אוויר ועזרה אומץ לקראת הצעד הבא שלה.
"מאדר,  את חייבת לשחרר את סופרגירל,  אם לא, אני לא אתן לך את המרכיב האחרון שאת צריכה."
"לינה, לינה, את יודעת שזה לא עובד ככה,
אם את לא תכיני את הסירום במלואו את יודעת  שאני יענה את סופרגירל"
וכאילו ליליאן הכינה את הקרקע , סופרגירל נכנסה למעבדה מלווה בשומר,  ידיה אזוקות עם אזיקי הקריפטונייט.
השומר דחף את סופרגיל לריצפה,  היא נפלה על בירכיה.
"סופרגירל! מאדר תפסיקי עכשיו לפגוע בה!" צעקה לינה.
השומר המשיך הוא נתן בעיטה ללסת של סופרגירל,  היא זעקה מכאב,  היא עפה הצידה, מגנה על עצמה מהריצפה עם ידיה האזוקות.
לינה רצה אל עבר סופרגירל השרועה  על הריצפה,  היא הניפה את זרועותיה לצדדים לגונן עליה.
"בבקשה תפסיק,  אני יעשה מה שצריך!!" המשיכה לינה להתחנן.
"לינה….לא…" מלמלה סופרגירל.
ליליאן הנידה בראשה והשומר הפסיק.
"עכשיו שאנחנו באותו קו מחשבה אני מציעה שתמשיכי בעבודה לינה."
לינה קמה וניגשה לעבודה .
אחרי כמה דקות לינה שמה את המרכיב האחרון לסירום.
"הנה קחי, זה הושלם" אמרה לינה בחטף.
"יופי, לינה, אני מודה לך מאוד."

לינה ניגשה אל סופרגירל ועזרה לה לעמוד.
"ליליאן" אמרה סופרגירל, היא מחתה את הדם מהשפה.
ליליאן הסתובבה והביטה בה
"את לא תצליחי לשנות את לינה, היא בן אדם טוב, את לא תקחי לה את זה".

"יקירה" ליליאן גיחכה, 
"אני לא צריכה לקחת לה כלום, היא עדיין חצי לותר והגנים שלה לא משקרים, ועכשיו קדימה,  אני רוצה לנסות את הזריקה על סופרגירל שלנו".
ליליאן לקחה את המזרק וניגשה אל עבר סופרגירל, לינה רצה קדימה וחיבקה את סופרגיל, "אני מצטערת, כל כך מצטערת"
"מה…? לינה לא…" סופרגירל נסתה לנחם אותה.
השומר הפריד בינהן,  הוא דחף את לינה הצידה והיא נפלה, סופרגירל נסתה לתפוס אותה אך ליליאן תפסה בצאוורה, היא הופתעה והשתנקה, ידיה אוחזות נגד האחיזה של ליליאן.
"ועכשיו נראה אם זה עובד" אמרה ליליאן
היא הקריבה את המזרק לזרוע של סופרגירל,  היא נסתה להתנגד, המזרק כבר נכנס לחליפה שלה-

בום!

"סופרגירל!" אלכס רצה אליה, היא מצאה את המפתח לאזיקים אצל השומר השרוע ושחררה אותה, הם התחבקו,
"אלכס! כל כך דאגתי!  אני שמחה שאת בסדר"
"ממה ששמעתי מלינה אני שמחה שאת בסדר!" ענתה לה אלכס.
"לינה!" סופרגירל אמרה בבהלה, היא רצה אל עבר לינה וסרקה אותה, 
"היא בסדר" .
סופרגירל נשאה אותה בזרועותיה, הם הלכו לדי.אי.או.

לינה התעוררה במיטה, היא ראתה את קארה מנמנמת על כיסא ראשה שעון על צידה..
היא ידעה שהיא יכולה להביט בה ככה לתמיד.
היא הרגישה לא נעים להעיר אותה, ובכל זאת,
"קארה…"
"לינה,"  קארה קפצה מהכיסא וחייכה אליה, "איך את מרגישה?"
"אני מקווה שאני ישתפר.." היא נאנחה
"איך את?"
"את מכירה אותי, אני צריכה שמש ואני כמו חדשה" קארה ציחקקה.
החיוך הזה הרג את לינה.
"את יכולה לבוא קצת יותר קרוב" שאלה לינה.
"או, בטח לסדר לך את הכרית את רוצה מיים?"
"בואי בואי,"
"אוקי…"
"קצת יותר קרוב" היא לחשה,
הן היו קרובות והיא שקעה בתוך העיניים הכחולות שלה,
"יופי, זה בסדר שאני ינשק אותך עכשיו?"
בתגובה קארה סגרה את השפתיים שלה על של לינה.

"אהמ אהמ"
הן התנתקו אחת מהשנייה, הן ראו את הפנים הזחוחות של אלכס,
קארה הסמיקה קלות.
"או, היי אלכס"
"היי, היי, אתן קטע עכשיו?"
"ובכן זה די חדש, אבל אנחנו בהחלט קטע" ענתה לינה.
"נהדר!" היא הסתכלה על קארה במבט שואל, קארה החזירה מבט נבוך.
איך את מרגישה לינה?"
"אני בסדר, איך מאדר?"
"ליליאן במתקן לאסירים אנושיים של הדי.אי.או, מצאנו הרבה מידע על קדמוס,
קארה, אני רוצה לדבר איתך אחר כך."
"בסדר תכף אגש, אני אבדוק שהכל בסדר עם לינה"
אלכס יצאה מהחדר.

"קארה", לינה פנתה אליה,
"אני כל כך מצטערת על מה שמאדר עוללה לך, מגיע לה את מלא העונש הקיים לפשעים שהיא ביצעה."
"ואני בטוחה שהיא תקבל לינה", ענתה קארה והמשיכה;
"את לא צריכה להתנצל על שום דבר, את הצלת אותי.
בסופו של דבר,  המעשים שלך הם אלה שקובעים אם את טובה או רעה,  ואני בהחלט יכולה להעיד שאת טובה לינה, בכל כולך, את טובה."
היא נתנה לה עוד נשיקה מהירה על הלחי והשאירה את לינה עם לחלוחית בעיניים.

"אלכס, מה רצית להגיד לי?"
"קארה, אני מצטערת אבל לפי המידע שהתקבל על קדמוס, לינה עבדה איתם כבר דיי הרבה זמן…"
"אלכס,  אני יודעת את זה, היא שינתה את דעתה בגללי, כי היא גילתה מי אני באמת".

לפעמים אלכס  חושבת שקארה באמת תמימה מידי, אבל בשביל זה היא פה, להעיר את עיניה.

"קארה, אל תשכחי שהיא עדיין לותר ואין לנו הסטוריה טובה איתם, ואם היא לא הייתה מגלה, מה היית עושה? אה?
היא הייתה אוהבת את קארה, אבל פועלת כדי להרוג את סופרגירל?"

קארה האמינה בלב שלם שלינה מתחרטת, מה גם שלינה לא ידעה שהיא עוזרת לארגון הנוראי של אמא שלה.

"אלכס זה לא ככה, שתינו היינו מתוודות על אהבתינו, ואז הייתי מספרת לה ישר,
ואני בטוחה שלינה הייתה משנה את דעתה עם היא רק הייתה מדברת עם סופרגיל ומבינה מה העקרונות שלה "תקווה עזרה וחמלה לכול"
"את שומעת את עצמך?"
"אלכס.."
"קארה, את צריכה להיזהר,  כן אני יודעת שהיא הצילה אותך, ורק בזכותה את ניצלת ואת כאן איתי, זה יפה שהיא "שינתה את דעתה" עלייך, כל מה שאני מבקשת מימך זה שתשימי לב,  במיוחד אם זה הולך לכיוון רומנטי."

"היא לא ידעה שאמא שלה אחראית על קדמוס,  היא סיפרה לי את זה בזמן שהיא חילצה אותי, אני מאמינה לה.
אני בוטחת בלינה ב100٪ , ואני לא אתן לשם המשפחה שלה להגדיר אותה, משפחת לותר לא ראויה ללינה." קארה אמרה בלהט.

"אוקי קארה, את יודעת שאני אומרת לך את זה כי את אחותי ואני אוהבת אותך, ואני תמיד אגן עלייך גם אם אנחנו לא רואות תמיד עין בעין, את מסכימה איתי בזה?" היא אמרה בעדינות. 
קארה לא ענתה, היא הסתכלה על אלכס בפנים נוקשות, אלכס בתמורה עשתה פרצוף חמוד וחייכה את החיוך המרצה שלה, פניה של קארה התרככו והיא בסוף ענתה;
“כן אלכס, לזה אני מסכימה,
תמיד.”