פרק 10 -פרק המשך ל"החיים שלה משתנים"

"תפסיק! אני אֵרק לך בקערה!" ים איימה על גל אחרי שהוא הוסיף לה כפית סוכר לקערת הקורנפלקס שלה.
"בואי נראה אותך!" גל אמר לים.
"תפסיקו שניכם!" לאה לה אמרה לגל ולים והתייישבה ליד ירון בשולחן.
"פרוקייט מעניין מאוד. ואת אומרת שאת רוצה לקחת חלק בו?" אביה של סאלי החזיר לה את העלון אחרי שעיין בו.
"כן! זה פרוייקט התרמה לילדים שחולים בסרטן!" סאלי אמרה בהתלהבות.
"כן, זה כתוב." אביה חייך ולגם מכוס הקפה שלו.
"וואו, לא ידעתי שיש לך לב, סאלי." אלמוג אמר במטרה לעצבן את סאלי. עכשיו הוא לא חייב לה כלום. היא גם ככה לא הולכת להביא לו את דמי הכיס שלה בכל מקרה, אז זה לא ישנה אם הוא יציק לה או לא.
יער גילגל את העיתון של ירון וחבט בו בראשו של אלמוג.
"אוו'ץ!!" אלמוג קרא ושם את הידיים שלו על ראשו.
"זה מגיע לך. תפסיק להציק לה." יער אמר לאלמוג.
"ז-זה ממש מגניב." יותם אמר לסאלי ומשך באפו. הוא עדיין הרגיש נבוך בחברתה של סאלי.
"כן! אף פעם לא הופעתי ככה!" סאלי אמרה בהתלהבות.
"המטרה של הפרוייקט הזה ממש יפה." יותם אמר והסתכל על סאלי שהמשיכה לסרוק את העלון בהתלהבות.
"כל כך! אני מאוד שמחה שיש לי הזדמנות לתרום לאחרים!" סאלי אמרה בהתלהבות.
סאלי המשיכה להתלהב מהעלון בלי לשים לב שיותם מסתכל עליה.
"תקחי מעיל!" יער צעק לסאלי.
"אני כבר לובשת אחד!" סאלי צעקה בחזרה ליער.
"הופעת ילדים?" ירין שאל והמשיך לקרוא את העלון.
"כן! אתה מופיע בשביל ילדים, תמורת תשלום כמובן, שההורים שלהם משלמים. והכסף הולך לעמותות שעוזרות לילדים שחולים בסרטן." סאלי אמרה בהתרגשות. "אבל לא מדובר רק בהופעה, יש עוד פעילויות בשביל הילדים. בעצם, כל המיזם הזה הוא כמו יריד. אתה משלם על הכניסה ואז אתה זוכה לכל מיני פעילויות בשביל הילדים שלך."
"ואת באמת הולכת להופיע?" ירין שאל את סאלי.
"כן, אבל לא יראו את הפרצוף שלי. אני יהיה בתוך מין בובה ענקית." סאלי אמרה.
"אה? למה?" ירין שאל.
"בגלל שההופעה שאני משתתפת בה היא על סדרת הילדים המוכרת "ניצוץ זוהר", וצוות התפאורה הכין בובות גדולות של הדמויות המרכזיות. הבובות נוצרו בשביל שהילדים יזהו את הדמויות." סאלי אמרה.
"ניצוץ זוהר?" עמית שאל את סאלי וניסה להיזכר מאיפה הוא מכיר את הסדרה. אה, נכון! אחותו הקטנה צופה בסדרה פעמיים ביום, בחמש בבוקר ובשעה תשע בערב. ברור שהוא מכיר את הסדרה! אחותו מכריחה אותו לצפות איתה בסדרה, לשיר, ואפילו לרקוד איתה את הריקוד הסופי שמופיע בכל סוף פרק. אז יוצא מצב שעמית יודע בעל פה את כל המילים של השירים, כל הריקודים ובנוסף, גם את העלילה.
"כן." סאלי אמרה לעמית. "אתה מכיר את הסדרה?"
"ברור!" עמית אמר אחרי שנזכר סוף סוף מאיפה הוא מכיר את הסדרה. "אחותי מכריחה אותי לצפות בסדרה הזאת כל יום!"
נשמעו כמה ציחקוקים מהשולחן אחרי מה שעמית אמר.
"תסתמו!" עמית אמר לירין, מאי, עמית הבת ולטוהר שציחקקו.
"אז אתה יודע הכל על הסדרה? כאילו, את כל הריקודים ואת השירים?" סאלי שאלה.
"לגמרי!" עמית אמר ונעמד בהתלהבות.
סאלי ציחקקה. "אז אתה תוכל להשתתף בהופעה! תלך למורה לדרמה! אני בטוחה שהוא יתן לך לשחק את אחת הדמויות!"
"א-איתך?" עמית שאל ודמיין אותו ואת סאלי מתאמנים על ריקוד רנדומלי.
"כן!" סאלי אמרה בהתלהבות. היא לא חשבה על להופיע עם אחד מחבריה הטובים. אבל עכשיו שהיא דמיינה את זה היא מה זה התלהבה.
"בסדר!" עמית אמר בהתרגשות וחזר לשבת במקומו בשולחן.
"ו… איך אני יכול להשתתף גם בכל הדבר הזה?" ירין שאל את סאלי. הרעיון של עמית וסאלי בחדר לבד מתאמנים לא קרץ לו. למרות שהוא לא היה בטוח שעמית בכלל בקטע של סאלי. כלומר, כן, עמית כן הראה סימני קנאה כשמישהו ניגש אל סאלי או שסאלי דיברה עם מישהו שהוא לא הוא, אבל… זה באמת אומר שהוא בעניין שלה?
"אתה צריך ללכת למורה דרמה, והוא יעשה לך אודישן לתפקידים שצריך לכל היריד!" סאלי אמרה.
"יש עוד תפקידים חוץ מצוות ההופעה, או מה שזה לא יהיה?" עמית שאלה את סאלי והציצה בעלון המידע של בית הספר.
"כן, כן, ברור! יש מלא דברים. המ… למשל לעשות סיור לילדים… או להפעיל כל מיני דוכנים, ו… ו… אני חושבת שזהו." סאלי אמרה. היה בינה ובין טוהר קשר עין לשנייה אבל טוהר הסיט את ראשו הצידה.
"אז… איך הולך בינך ובין סאלי?" מאי שאלה את ירין כשיצאו להפסקה השנייה.
"לְמה את מתכוונת..?" ירין שאל את מאי.
"אתה יודע… מה שקרה אתמול. נו, השיחה שלכם." מאי אמרה.
"אה…" ירין ציחקק. "מסתבר שהיא לא באמת מאוהבת בי…" הוא אמר.
מאי נשארה שקטה לכמה שניות. "מה?? איך? מה זאת אומרת??" היא שאלה במהירות.
"זאת אומרת שהיא לא מאוהבת בי. מישהו שלח לי מהטלפון שלה שהיא מאוהבת בי כבדיחה…" ירין אמר.
מאי צחקה. "וואו. זה דבר מרושע לעשות." היא אמרה. "ולמה לא סיפרת לי??" היא שאלה.
"אני לא חייב לך כלום." ירין משך בכתפיו ופתח בהליכה מהירה.
"מה זאת אומרת?? ברור שאתה חייב!" מאי אמרה וניסתה להשיג אותו בצעדים מהירים.
"כן, זה נכון." טוהר אמר לסאלי אחרי שבדק את התרגיל שפתרה. "ואני יודע שזה קצת מאוחר… אבל מזל טוב על הקשר שלך עם ירין…" הוא אמר, למרות שזה כאב לו.
"מה זאת אומרת?" סאלי ציחקקה. "איזה קשר?"
"בני זוג… לא?" טוהר אמר.
סאלי המשיכה להסתכל על טוהר בחוסר הבעה. ואז היא פרצה בצחוק.
טוהר הסתכל בבלבול על סאלי. "אני טועה?" הוא שאל וקיווה שכן.
"אתה מדבר על אתמול? ירין הראה לך את ההודעה "ששלחתי" לו?" סאלי שאלה את טוהר.
"כן… אני לא מבין. אז את לא מאוהבת בירין?" טוהר שאל.
"לא. ההודעה "ששלחתי" לו הייתה מזוייפת. זאת לא הייתה אני ששלחתי אותה." סאלי הסבירה לטוהר.
"אה… אז את באמת לא מאוהבת בירין?" טוהר שאל והרגיש שגַל של אושר מציף אותו.
"לא… אני לא." סאלי אמרה.
"אוקי, וואו." טוהר אמר וחייך. 'שנייה, אני לא אמור לשמוח מזה… ירין בטח עצוב, לא? הוא חשב שסאלי מאוהבת בו.' טוהר חשב לעצמו, אבל הוא לא יכל להפסיק לחייך.
"אז למה אתה רוצה להיבחר לצוות ההופעה?" המורה לדרמה שאל את ירין.
"מה זאת אומרת?! כי אני מכיר את הסדרה כמו את כף ידי! אני מכיר את כל הריקודים ואת כל השירים! אני המועמד המושלם לתפקיד הזה." ירין אמר. זה היה שקר מוחלט. הוא פשוט קיווה שיאמינו לו, יכניסו אותו לצוות ההופעה ורק אז הוא ילמד את כל השירים ואת הריקודים.
"כן? אז מה הוא המשפט שהדמויות המרכזיות אומרות כל סוף פרק?" המורה לדרמה בחן את ירין.
"ניצנוץ זוהר." ירין אמר ללא היסוס.
"טעות! זה בכלל השם של התוכנית. אבל אני מעריך את האומץ שלך לבוא לכאן ולשקר לי. יש לי תפקיד אחר בשבילך." המורה לדרמה אמר.
"בצוות ההופעה?" ירין שאל בתקווה.
"לא, בדוחן אחר. שם בהחלט צריכים מישהו בעל תעוזה כמוך." המורה לדרמה אמר וחייך.
"אוקי." ירין אמר בחיוך. 'זה הכי קרוב לסאלי.' הוא חשב לעצמו.
"אני רוצה להיכנס לתוך הצוות של היריד." טוהר אמר למורה לדרמה. הוא לא היה בטוח איך זה יקרב אותו יותר לסאלי, אבל הוא חשב שבכל זאת יהיה איזה קשר בינהם.
"אתה טוב עם ילדים?" המורה לדרמה שאל את טוהר.
"מאוד!" טוהר אמר. זה לא היה שקר, בניגוד לירין. טוהר תמיד היה מעולה עם ילדים. כשהיה בן שבע, הוא טיפל בשתי האחיות התאומות שלו שהיו בגיל שנה, באחיו בן הארבע ובאחים התאומים הנוספים שלו שהיו בני החמש. הוא הכי בוגר במשפחה והכי גדול.
"קיבלת מחלק בלונים." המורה לדרמה אמר ושמח על המציאה.
"אתן יודעות לתפעל מכונת שיער סבתא?" המורה לדרמה שאל את עמית ואת מאי.
"בהחלט!" מאי ועמית אמרו פה אחד.
"התקבלתן." המורה לדרמה אמר.
"אחח, לא משלמים לי מספיק בשביל זה." המורה לדרמה מילמל לעצמו וכתב את כל התלמידים שהצטרפו להפעלה ביריד שיתקיים עוד שבועיים וקצת.
"יו!" עמית קרא ונכנס לחדר האודישנים, איפה שהתקיימו שיעורי דרמה לעיתים קרובות.
המורה לדרמה יישר מבט לעמית שהתיישב מולו בכיסא.
"אני רוצה להיכנס לצוות ההופעה." עמית אמר.
"למופע של התוכנית ניצוץ זוהר?" המורה לדרמה שאל.
"כן. אני זוכר שיש דמות בן בסדרה." עמית אמר.
"כן, הנסיך האפל." המורה לדרמה אמר.
"בדיוק. וגם השם הזה מתאים לי, נסיך." עמית אמר.
"בסדר, אתה יכול להראות לי את הריקוד שהדמויות המרכזיות רוקדות בכל סיום פרק?" המורה לדרמה שאל.
"ברור!" עמית אמר. הוא נעמד והתחיל לרקוד את הריקוד המדיוק שהמורה ביקש ממנו.
"מעולה!" המורה לדרמה אמר. "זה בדיוק הריקוד שאתם, צוות ההופעה, צריכים לרקוד."
"אז התקבלתי?" עמית אמר.
"כן!" המורה לדרמה אמר.
עמית צחק בקול. "ב-ברצינות?? מישהו עבד עליך?" הוא שאל את ירין. מאי סיפרה לעמית שסאלי לא באמת מאוהבת בירין, והוא מאוד שמח מזה.
"עמית, זה לא מצחיק…" סאלי אמרה. היא הייתה מאוד מבואסת שהצליחו לעבוד על ירין מתחת לאפה.
"מה..? זה לא כאילו הוא מאוהב בך או משהו…" עמית אמר והסתכל על ירין שהסתכל עליו בחזרה.
"לא. אבל עדיין…" סאלי אמרה.
"אז עכשיו את יכולה לצאת איתי." עמית אמר לסאלי.
ירין בעט בעמית הבן מתחת לשולחן. מאוד חזק, יש לציין.
"אני צוחק!" עמית אמר וקיפל את הרגל שלו בכאב.
סאלי התחילה לצחוק. וגם עמית, למרות שכאבה לו הרגל.
שיעור אזרחות התחיל וכל התלמידים התיישבו במקומות שלהם. עמית השעין את סנטרו על כף ידו והסתכל על סאלי הכותבת בחיוך מהלוח. 'היא כזאת מוזרה, מי אוהב ללמוד?' הוא חשב לעצמו.
סאלי הפנתה את ראשה לצד ונתקלה בעיניו של עמית.
הוא הסמיק וחייך אליה. הוא לא ציפה לפגוש את עיניה. סאלי נופפה אליו עם העט שלה. 'היא כזאת חמודה.' עמית חשב לעצמו. 'וגם יפה, כל כך. שנייה, למה אני חושב את כל הדברים האלה??'. 'והעיניים הבהירות שלה… תפסיק לחשוב עליה!' עמית הכריח את עצמו להפסיק, אבל זה לא עזר לו, כי הוא המשיך לחשוב עליה.
"כי אני חולה!" עמית אמר למאי כשדיברו בטלפון.
"אני שואלת בפעם האלף, במה??" מאי שאלה ביאוש. זאת כבר שעה שהם מדברים ועמית לא נותן לה לחזור לשיעורי בית באזרחות. ובנוסף, היא לא הבינה על מה הוא מדבר. זה היה משהו על: סאלי, מחלה, כאב בטן ותעזרי לי.
"אני לא יודע!" עמית אמר.
"בסדר… מה התסמינים?" מאי שאלה.
עמית ניסה להיזכר בכל ה"תסמינים". "אה! אמ… כאבי בטן, כאבי ראש, אנרגטי יותר מידי, זה תסמין? בכל מקרה… חוסר תיאבון. אה! ואני בקושי יכול לישון!"
"חכה… איך זה בדיוק מתקשר לסאלי?" מאי שאלה.
"אני לא יודע… אולי כי כאבי הראש שלי בגללה?" עמית שאל.
"כאילו, יש לך כאבי ראש מלחשוב עליה?" מאי שאלה.
"כן, בדיוק!" עמית אמר.
"למה לא התחלת בזה? הייתי יודעת כבר על ההתחלה שאתה מאוהב בה." מאי הכניסה את העט שלה לפה וחייכה.
"מ-מה מאוהב??" עמית אמר. "לא! אני בטוח שזאת איזו שפעת!"
"יש לך פרפרים כאלו בבטן כשאתה חושב עליה?" מאי שאלה.
"את מתכוונת לכאב בטן? כי אם כן, אז כן…" עמית אמר.
"במקום לאכול או לישון, אתה חושב עליה?" מאי שאלה.
"כ-כן! אבל זה לא אומר כלום! אני חושב גם עלייך ועל עמית. וגם על אחרים! זה לא אומר שאני מאוהב בכל מי שאני חושב עליו…" עמית אמר.
"כן… אבל אתה חושב על סאלי בצורה שונה…" מאי אמרה ושמחה שהעניין מתקדם לאנשהו.
"באיזו צורה?" עמית שאל. ברצינות, אם הוא היה ניגש למבחן על אהבה, הוא היה נכשל.
"בצורה יותר… רומנטית…" מאי אמרה. "כמו על איך אתה רוצה לנשק אותה בשפתיה ולהיות איתה כל עוד א-" השיחה התנתקה באמצע התיאורים של מאי.
"משוגעת!" עמית אמר אחרי שניתק לה בפרצוף. "אני לא מאוהב בסאלי…" הוא גיחך לעצמו וסומק קל עלה על פניו. "אני לא מאוהב בה…" הוא המשיך לומר. "לא מאוהב בה, לא מאוהב בה, לא מאוהב בה, לא מאוהב בה!" עמית אמר וסומק עז יותר עלה על פניו כשחשב על איך זה ירגיש לנשק את סאלי בשפתיים.