הפגנה כבקשתך

התלבטתי(קלות) האם להגיב. לא ממש מעניין אותי להגיב באתר הזה בעניינים פוליטיים, אבל גם הרגשתי שקשה לי להתעלם. אני כנראה שייך פוליטית לצד השני של המפה. לא פרטת הרבה לגבי עמדתך, אבל מהמעט שרשמת מצאתי את עצמי לא מסכים איתך. הטיעונים מרגישים בעיקר רגשיים ולא מבוססים על עובדות או משהו דומה, ולצערי זה מה שאני לא אוהב בעמדה הביקורתית בימינו ותחושת הצדק של אותו מחנה ביקורתי, שלטעמי מדובר בעצם בצדקנות.
אני אנסה להצמד יותר לעובדות. גם לי יש ביקורת כלפי הממשלה ומקבלי ההחלטות. גם אני חושב שיש דברים לא טובים שקורים. כן. חלק מהדברים הם לא רק באשמת ההנהגה, אלא גם באשמת אזרחים. ההנהגה לא אנסה צעירה בת 16 באילת, לדוגמא. אלה היו אנשים פרטיים. מהעם שלנו. השחיתות שאת מדברת עליה. גם כתבי האישום שאת (אני מניח) מתייחסת אליהם לא מדברים על שחיתות ברמה גבוהה, ממוסדת ובעלת מנגונים, אלא על התנהגות לא נאותה, קבלת החלטות בעייתית, ועניינים שראויים להבדק בבית המשפט.
אני לא אוהב את הגישה של שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק. כשהאמנתי שראש הממשלה מתכוון לשנות את החוק על מנת שיגן עליו, ביטלתי את חברותי במפלגה, אבל גם קריאה לראש הממשלה להתפטר בגלל שיש נגדו כתב אישום היא לא ראויה מבחינתי. יש חוקים. כל עוד אף-אחד לא מפר אותם אין סיבה שראש הממשלה או מישהו מהשרים יתפטר. יש מצבים שדורשים זאת, אנחנו לא שם.
אם יתגלה שהמצב הנוכחי בעייתי, שישנו את החוק ויחילו אותו למקרים הבאים. ככה מנהלים דמוקרטיה.
כל הנושא של "מושחתים, נמאסתם" מרגיש כמו "המושחתים שלכם נמאסו, אנחנו רוצים את המושחתים שלנו בחזרה". בכל תקופה היו כאלה שסרחו וכאלה שהיו ישרים. והיה גם הרבה שטח אפור. אין כאן מצב של צדיקים ורשעים. יש דמוקרטיה, ויש חוקים וכולנו צריכים לקבל אותם. גם כשזה לא מוצא חן בעינינו. רוצים להחליף ממשלה, יש מועד בחירות. עד עכשיו אף אחד לא ביטל את הבחירות.
גם אני רוצה שלילדי יהיה טוב. אבל אני חושב אחרת ממך. וזה בסדר לחשוב אחרת. אפשר ומומלץ להתווכח, להחליף דעות, לשכנע. אסור לשנות את החוקים שיהיו רק לטובת צד אחד, ואם אין טיעון הגיוני מדוע חוק מסוים אינו מוסרי, אסור בפירוש לעבור על החוק.
ולגבי הביקורת שיש לי כלפי השלטון – טעיתם?! תתקנו!

בלהה יקירתי,

ראשית, אשתדל להתעלם מהדעות הפוליטיות, עליהן גידי ענה לך.
אני לא חושב שיש כאן באתר 'סיפורים', מקום לדיונים פוליטיים וכדו'.
מצד שני, בהחלט יש כאן מקום לספר סיפור, גם אם הסיפור מכיל דעה פוליטית באופן מובנה.

שנית, הפיסוק החלקי הוא עניין של טעם. לטעמי הוא חלקי מדיי.
בעיה שחוזרת על עצמה בהקשר זה, היא שהפיסוק מופרד לעיתים מן המשפט שאותו הוא אמור לפסק. יש להצמיד את סימן הפיסוק ימינה אל המילה האחרונה שלפני הסימן, ולרווח לפני המילה משמאל.

שלישית, עברית.
"ציבור ס[י]מפטי יותר" – חסרה יו"ד. בדרך־כלל, קריאת הסיפור כטיוטה טרם העלאתו, תאפשר לך לזהות שגיאות מביכות שכאלה. לי אישית זה עוזר המון.
"להפגנה כל שהיא[כלשהי]" – הפגנה אחת מני כמה, שדומות זו לזו. 'כל שהיא' הוא ביטוי שאחריו יבוא מאפיין. למשל: כל שהיא שקטה, כל שהיא רחוקה, כל שהיא איננה צפופה, וכן הלאה.

נוסף לכך, הרבה מדי משפטים חסרי נושא: 'הלכה לשם', 'עשתה כך וכך', וכיוצ"ב. הנושא יכול להיות סתמי: 'היא', ויכול להיות מיודע: 'אילנה', אך חייב להיות נושא.

רביעית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.