הסיפור שלי

שלחתי תגובה פרטית, אבל אין לי דרך לדעת אם היא נשלחה.

שלחתי תגובה פרטית. אבל אין לי דרך לדעת אם היא נשלחה.

היי לא קיבלתי

הי. התגובה אני חושב צריכה להגיע למייל שאיתו נרשמת לאתר, אבל יש לי הרגשה שהאתר עושה קצת בעיות. אני אכתוב פה את רוח הדברים. מהדברים שרשמת אפשר להרגיש שעברת תקופה לא פשוטה סביב מותה של אחותך. היית צעירה, במצוקה מאד גדולה ונראה שאף אחד מסביבך לא הבין עד כמה, וזה תמיד עצוב. אני בטוח שזה מרגיש מאוד בודד, אני לא יודע האם היה לך מישהו לשתף בתחושות הקשות שתיארת סביב האירוע שהיה. אני מרגיש שאת לוקחת את כל האחריות עלייך וזה לא המצב. עצוב לי לקרוא שעשית את זה אז ואת עושה את זה עכשיו. אני כן שמח שהחלטת להפתח עכשיו ולספר וכן לשתף בתחושות שלך. אני חושב שזה יכול להיות טוב אם תמשיכי לשתף. אפשר כאן או עם אנשים קרובים אליך. לספר על עצמך, על הקשר עם הסובבים, על הקשר שהיה עם אחותך. אני מאמין שהשיתוף הזה יכול לעזור לך. אני מרגיש הרבה פעמים שהמחשבות שאני לא משתף הן אלה שחוזרות ומטרידות, ואלה שאני משתף מניחות לי כך שהשיתוף מאפשר לי להתקדם.

היי,
כמה קשה זה נשמע אני שולחת לך חיבןק בלי להכיר אותך כי אני ממש מרגישה אותך בין המילים❤
החיים האלו לא צפויים לאף אחד,
הזויים וקשים. ובגלל זה עדיף לקחת אותם ולנסות להבין שהכל פה זמני. הכל. כל האנשים מסביבנו הרגשות שלנו. אני תמיד חושבת שתחושת האשמה היא תחושה שחד משמעית הורגת. ובשביל להפסיק להאשים את עצמך זה טיפול ארוך אבל אפשרי. הכל בידים שלך זה לא נכון לאמר כי החיים הם לא בידים שלנו. אבל היכולת שלך לטפל ולהרים את עצמך נמצאת אצלך גם אם זה בטיפול, בתרןפות בכל מיני טיפולים מתאימים שאני ראיתי בעיניים כמה הם הרימו אנשים מהרצפה.
מאחלת לך למצוא את האיזון. ואגב, כתבת שניסית טיפולים ולא צלח אני ממליצה לך להמשיך לחפש כי יש המון סוגים ומקומות ומטפלים. וזה באמת יכול להציל חיים.
אם את רוצה לדבר בפרטי את מוזמנת ❤

מקווה באמת שתמשיכי לשתף, ולהילחם על עצמך. כמה שיותר. ושתמצאי את הדרך למקום טוב, כי מגיע לך. אני אשמח לקרוא כל דבר שתשתפי. בהצלחה!