l m stories
היי, מפתיעה אפילו את עצמי שגם היום כתבתי חלק של פרק. תודה לכל מי שקורא. אני חושבת אולי להתחיל לכתוב פה כמו פרומו לחלק הבא, למרות שמרגיש לי קצת מתנשא מידי כי כשאני אשאל מה לדעתכם יקרה בחלק הבא, גם לי לא תיהיה תשובה. בכל מקררה אמשיך לכתוב עד שימאס :)

צבעוני אדום פרק 3 חלק 1

l m stories 26/08/2020 464 צפיות אין תגובות
היי, מפתיעה אפילו את עצמי שגם היום כתבתי חלק של פרק. תודה לכל מי שקורא. אני חושבת אולי להתחיל לכתוב פה כמו פרומו לחלק הבא, למרות שמרגיש לי קצת מתנשא מידי כי כשאני אשאל מה לדעתכם יקרה בחלק הבא, גם לי לא תיהיה תשובה. בכל מקררה אמשיך לכתוב עד שימאס :)

הסתכלתי על השעון קיר שהיה לי במשרד , שבע וחצי בערב, איתן עדיין מסביר לי על החלק שלו בעבודה במשרד. הוא אחראי על מציאת ספקים פוטנציאליים שיכולים להוסיף כל מיני פיתוחים חדשים לחברה. הסתכלתי עליו, שיערו החום השופע היה נראה רך כמשי, רציתי להעביר את אצבעותי בשיערו רק כדי להוכיח לעצמי שאני צודקת. עיניו היו ממוקדות למחשב תוך שהוא הראה לי את הספקים השונים שאיתם אנחנו כרגע עובדים, אך זכרתי את צבען הזהוב יפיפה ועלתה לי המחשבה שצבע זה היה מוכר לי, זה היה צבע שדמה לצבע עיניו של לאונרד. ידיו הגדולות של איתן היו שעונות על השולחן, ורידיו הבולטים רק העצימו את חוזק ידיו וחולצתו המכופתרת ללא הכפתור העליון נתנה לשיערות החזה הרחב שלו לבצבץ. הוא צעק גבריות מבלי שאפילו התאמץ. כאשר הבנתי שאני בוהה בו כבר מספיק זמן כדי לקרוא לזה הטרדה, הרמתי את עיניו כלפי מעלה רק כדי לתפוס את עיניו צופות בי במבט משועשע. "מעניין אותי באיזה חלק אני נהייתי יותר מעניין מהעבודה שלי" הוא חייך, חיוכו היה כל כך מדבק שאני חייכתי באופן בלתי מודע חזרה "אני מצטערת" השפלתי את עיניי והסמקתי "אין לך מה להצטער" הוא גיחך "אני חושב שכבר מאוחר מספיק כדי שאני אשחרר אותך לביתך" הוא אמר אחרי שהסתכל על השעון. "תודה, אני מבטיחה מחר אני אגיע יותר מפוקסת" חכייתי אליו ולפני שקמתי הוא נעמד והביא לי את התיק שהיה זרוק ברנדומליות על הריצפה "אני מצפה בכליון עיניים" הוא אמר אך כאשר ידיו התחכחו עם שלי, שיערות ידי סמרו. "ערב נעים" הסתובבתי והלכתי כמה שיותר מהר , לא יכולתי לעמוד במחשבה שאני אהיה עם מישהו שהוא לא בריאן.
בדרכי ללובי במעלית, נזכרתי שאני צריכה לקחת את התג מאירה, פקידת הקבלה, אחרת לא תיהיה לי דרך להיכנס לפה מחר. כאשר יצאתי מהמעלית והתקדמתי לכיוון הקבלה, הבנתי שאני בין האחרונות שנשארה פה כיוון שהאור היה מעומעם והעמדת קבלה הייתה נטושה לגמרי. נעמדתי מול הקבלה והתחלתי לחפש על השולחן מלמטה הנראה לעין את התג עם שמי עליו. "בינגו" אמרתי לעצמי כאשר ראיתי אותו בחלק הרחוק יותר של השולחן. לא הייתה דרך להיכנס לדלפק כיוון שהדלת הקטנה הייתה נעולה אז החלטתי לנסות לעלות מעט עם הבטן על הדסק עצמו כך שרגליי באוויר ולהושיט יד לעבר התג. קצות אצבעותי כמעט נגעו בתג כאשר קול נשי הדהד באולם הכניסה הריק "צריכה עזרה?" .
חזרתי במהירות למצב עמידה והסתובבתי לעבר הקול הנשי, קרוב לדלתות המעלית עמדה אישה צעירה בגילי אולי שנה שנתיים מעלי, נמוכה יחסית וצנומה עם שיער בצבע כתום כמו של שקיעה , מתולתל . היא התחילה להתקדם לכיווני "בואי אני אעזור לך, מה את גונבת מאירה" היא חייכה אלי וככל שהיא התקדמה פניה נגלו . הן היו עדינות ועיניה בצבע ירוק שמזכיר דשא בשדות. גיחחתי "אני לא גונבת האמת, התג שלי נשאר כאן אז החלטתי לנסות לקחת אותו כדי שמחר אני לא אצטרך להיתקע שוב בכניסה" היא הנהנה "את חדשה אני מבינה. שמי אלנה אני מקומה 38 מ'REVENEU'". המספר 38 היה מוכר , ואז נזכרתי, ג'ורג' ורוני שאמרו שהמעונות לא נמצאים כאן ביום של הראיון שלי גם מקומה 38. "אני מבינה שלפי הבעת פניך את כנראה כבר הכרת מישהו מקומה 38 שלא מצא חן בעיינייך" היא חייכה אלי וחיפשה את מבטי "כן, ביום של הראיון הם פשוט ציינו באופן עוקצני שאני לא שייכת לפה ולקחו לי בדרך את המעלית" אמרתי תוך שחזרתי לדוג את התג. "סוף סוף" אמרתי כשהצלחתי לקחת את התג.
"הם לא מייצגים טוב את הקומה אף פעם" היא הרהרה "אבל אני מבטיחה לך אנחנו אנשים טובים. שכחתי לשאול לשמך" היא הרימה את ידה ללחיצת ידי "ליב, אני מקומה 22 " היא הביטה למעלה כמי שמנסה להעלות לזיכרונה דבר מה "נזכרתי מה יש בקומה 22, שלושה בחורים הכי נחשקים בבניין הזה" היא צחקה "כן, אני המזכירה שלהם. זה בדיוק היום הראשון שלי, טוב ליתר דיוק סופו של היום הראשון שלי". התחלנו להתקדם לכיוון היציאה "תקשיבי אני רעבה מעט ויש פה בר מסעדה מאוד טעים , מה דעתך לשבת בו?" היא אמרה תוך שהיא פתחה לי את הדלת. הרהרתי על כך כיוון שמצד אחד רציתי ללכת הביתה אך מצד שני אני יודעת שלילי אצל ההורים שלה היום עד מאוחר בלילה ואני לא רוצה להיות לבד. "בואי נלך, דווקא נשמע לי מתאים ללכת לאכול עכשיו כי לא אכלתי צהריים, עכשיו כשאני חושבת על זה גם לא אכלתי בבוקר" עניתי לה ויצאנו לכיוון המסעדה.
"מה תרצו להזמין?" המלצר שנראה לא יותר מגיל עשרים שאל אותנו. "אני אקח את ה 'לואיס סטייל' צלעות ווויסקי פאנצ' " אמרה אלנה בחיוך מזמין מאוד למלצר שחייך אליה באותה צורה "אני אקח את העוף צלוי עם וופל ואקח גם את הוויסקי פאנצ' , תודה רבה" אמרתי בלי להרים אליו את מבטי והחזרתי לו את התפריט. "אז ספרי לי על עצמך ליב מקומה 22 שמזכירה של שלושה חתיכים" היא חייכה אלי בשובבות "האמת אין הרבה מה לספר, הגעתי לפה במקום מסטטן איילנד שם אני וההורים שלי גרנו. משם עברתי לברונקס , שם הכרתי את החב..אקס שלי-" אלנה הנידה בראשה ומלמלה בשפתיה 'טרי' – " לפני יומיים עברתי למנהטן ועכשיו אני מחפשת דירה לעבור אליה פה באיזור כדי להתמקם " כשסיימתי בדיוק הגיע המלצר עם השתייה "למה החלטת לעבור לבד? ההורים שלך שיגעו אותך?" היא לקחה לגימה ממשקה "לא האמת, שניהם נהרגו". אלנה נחנקה מעט מהמשקה "אני מצטערת, משתתפת בצערך" היא לקחה מפית וניגבה את פיה. "אין לך מה להצטער. אז מה איתך מה הסיפור שלך אלנה מקומה 38 שעובדת עם שני חארות" שניתי נושא בחדות, לא רציתי לדבר על הורי.
"אני הגעתי במקור *מסן חוזה וניתן לראות את הסיבה שעזבתי" – היא הצביעה על עורה הלבן בוהק – " הגעתי לכאן למנהטן לפני כשנתיים ואני גרה ממש פה בסביבה ועובדת למחייתי כאחראית על מכירות של מוצרי קוסמטיקה באינטרנט" . האוכל הוגש לשולחנינו, הוא היה נראה כל כך טוב וריחו עוד יותר שבטני השמיעה קול גרגור עמוק שהביע רעב אחרי כמעט יום שלם ללא אוכל. "רוצה לספר לי על החבר לשעבר?" היא אמרה בזמן שהיא הוציאה עם השיניים בשר מהצלעות . "הוא לקח אותי לפני יומיים למסעדה והוא אמר לי שהוא בגד בי עם מישהי מהעבודה שלו.. חמישה חודשים" אמרתי תוך שנגסתי באוכל שהפסיק להיות מגרה כמו קודם. "הסיפור שלי לדעתי יעזור לך להבין שמצבך יותר טוב משלי".

*סן חוזה נמצא במפרץ סן פרנסיסקו, רובם שם שזופים עקב הקרבה לים והמעלות הגבוהות בקיץ.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך