כאן בשבילך – פרק 27

התעוררתי, לא ידעתי אם זה כבר בוקר, החדר עדיין היה אטום מאור, חוץ מהמנורה הקטנה שבו, יכולתי לראות שאותו בחור ישן, שמעתי את הדלת נפתחת, קמתי מרצפה, זה היה ריין,
"מה את עושה פה?"
"רונלד ו.." גמגמתי, לא ידעתי איך להסביר, "חשבתי שאתה לא נכנס לפה.."
"הפעם באתי" שקר!
"לא ידעתי שאתה מסוגל לזה.." הבטתי לכיוון אותו בחור, "למה עשית את זה?" לחשתי
"זה לא משנה.." התרחקתי אחורה, "אל תפחדי, אני אף פעם לא אפגע בך" הוא התקרב אלי קצת
"פשוט.. אל תתקרב.." הסתתי את מבטי ממנו והבטתי ברצפה "בבקשה.."
"בואי" סימן לי לצאת "תחזרי לחדר שהיית בו"
"לא.." לחשתי
"לא?" הוא בהה בי "את מעדיפה להישאר פה בחושך?" קולו היה נוקשה
"לא..אני לא"
"אז?"
"איך אני אדע שלא תפגע בו?.."
"את לא תדעי"
"אז אני אשאר"
"זה לא נתון לבחירתך" כעס
"למה אתה בכלל עושה את זה? למה אתה מכה אותו?"
"זה לא העסק שלך.. תצאי!" הוא התקרב והחזיק את זרועתי
"תעזוב.."זזתי והוא סטר לי, נפלתי על הריצפה,

כשהתעוררתי הייתי בחזרה בחדר שבקומה העליונה, הראש כאב, וידי היו קשורות, שכבתי על המיטה, ריין ישב לידי וליטף את פניי, הסטתי את מבטי ממנו לכיוון השני,
"את כל כך יפה.."
רגע ארוך של שקט היה ביננו "אתה יכול לצאת?.."
"אני לא רוצה שתפחדי ממני.."
"אני לא חושבת שזה אפשרי בנסיבות האלו" הבטתי בו "איך אתה רוצה שאני לא אפחד ממך, אתה מהווה איום בשבילי.. בהתחלה חשבתי שרונלד מכריח אותך לעשות את כל הדברים האלו, אבל עכשיו אני מבינה שאתה זה שבוחר בהם.. רונלד לא היה שם וביקש ממך לסטור לי.."
"אני מצטער.." הוא העביר את ידו על הלחי שלי,
"למה קשרת אותי?.."
"אני לא רוצה שתברחי שוב.."
"חשבתי שניסית לעזור לי"
"אני מנסה.. אבל אני פשוט לא רוצה שתהיה רחוקה ממני.."
"אני לא אברח, אתה יכול לשחרר את ידי?" הוא שיחרר את ידי, היה רגע ארוך של שקט בזמן שהוא בהה בי ושיחק בשערי, חשבתי אם לשאול אותו, פחדתי מהתגובה שלו "מי זה הבחור הזה?"
"זה לא משנה.."
"זה כן, אני רוצה לדעת למה אמרת לי שהוא ניסה לפרוץ, ושלא ראית אותו.. ולמה.." העדפתי שלא להמשיך, והפסקתי
"הוא יקח אותך ממני.."
"אני לא שייכת לך.."
"את כן!" כעס, נבהלתי מהתגובה שלו, אולי הוא נהיה אובססיבי לגביי?.. הנדתי את ראשי,

רונלד נכנס לחדר בכעס "מה היא עושה פה?"
"החזרתי אותה לפה" ענה לו ריין
"תחזיר אותה למטה"
"למה?"
"שתלמד לא לברוח.." הוא בהה בי
"היא למדה את הלקח שלה"
"תחזיר אותה" כעס רונלד,
הסתכלתי על רונלד, חברתו של אותו בחור הייתה נראת לי יותר טובה מריין במצב הזה, ריין הסתכל עלי, הוא ידע שאני מעדיפה להיות שם והוא לא אהב את זה, הוא לקח אותי בחזרה לאותו חדר חשוך, הוא קשר אותי למשהו שהיה מאחורי, אותו בחור היה כבר ער, ריין הסתקל עליו בכעס, הלך לעברו ואכה אותו כשהוא היה קשור, בלי יכולת להתגונן, הבחור לא הוציא הגה מפיו, הייתה לו גאווה, לא יכולתי להסתכל והסתתי את מבטי, הפחד גבר ואיתו הדמעות "תפסיק.. תפסיק.. בבקשה תפסיק.." כאילו דיברתי לעצמי בזמן שאני בוהה בריצפה, ריין עצר את עצמו, והתסתכל לצדדים, הוא ניגש אלי והתכופף לעברי, הוא רצה לומר משהוא, אבל לא יכל, ויצא מן החדר,
אחרי כמה דקות רונלד נכנס, התקרב אלי,
"למה אתם עושים את זה?.." לחשתי,
"אנשים צריכים לדעת לשלם על המעשים שלהם.."
"מה הוא עשה לך?"
"הוא גרם לאח היקר שלך לעזור לו לקחת את הבנים שלי"
"אה?.." הייתי מבולבלת
"אבל אל תדאגי, דאגתי גם לאחיך היקר"
"מה? מה עשיתי לו?!" דאגתי
"הוא לא יוכל לבוא להציל את אחותו הקטנה" הוא נעשה ציני "וגם לא אהובך שחושב שהבנים שלי הם אחים שלו"
"אל תחשוב על זה.." כעסתי
"כבר חשבתי" הוא הסתכל על אותו בחור