ומאז אני רץ / השרוט
"מה יהיה איתך?" שאל אותי שמואל.
"ממתי נהיית כזה אצן?" המשיך.
"עוד מעט תגיע למרתון".
"כן…" עניתי לו.
"זה לא שהתחלתי בזה בשביל הכושר, פשוט פתאום הבנתי שזה עוזר לי להתחמק מהקשיים".
"אחריות? לא תודה! אני רץ מהר ומתחמק ממנה; קשרים עם אנשים אחרים? עזוב… תן לי רק מוזיקה וריצה – אני לא צריך יותר… מחויבויות? אין לי ממש רצון אליהן, אני בורח מהן כסופה".
"פחדים? מהם אני בורח הכי מהר, רץ כמעט כמו אתלט אולימפי – כי ברגע שהפחד יגע בי, אני אשתתק, אפול על הרצפה ולא אקום עוד. הפחד הוא היחיד מכל הדברים שסיפרתי הוא מה שבאמת גורם לי לרוץ".
אני מפחד מהחיים, הבנתי יום אחד – ומאז, אני רץ.
תגובות (1)
עידו יקירי,
למרות שהקטע קצר מאוד (אבל גם פוגע בול בפוני), הוא עמוס שגיאות פיסוק.
אין שני סימני פיסוק ברצף. סימן התמיהה (?!), שמורכב משני סימנים, הוא סימן אחד.
"מה יהיה איתך?" – מעולה, הפסיק שאחרי – טעות.
את ההפסקה המיותרת "," – להשמיט. שמואל מדבר ברצף שני משפטים.
סימן פיסוק תמיד יופיע לפני 'סגור ציטוט'. המרכאות הסוגרות את הציטוט הן סוף המשפט, לא הנקודה.
המרכאות הפותחות את השורה האחרונה – אחת משתיים: או שחסר סגור ציטוט, או שפתיחת הציטוט היא טעות.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.