ועכשיו כשעברתי מההורים

sunlight 23/08/2020 318 צפיות תגובה אחת

יש רגעים גדולים בחיים כמו להתחיל כיתה א' או ללכת לצבא. זה מוזר אבל לפחות אצלי אלא עולים ראשונים כשמדברים על שינויים גדולים בחיים, על מעבר בתקופות ועל שלבים שצריך לעבור. מעניין למה לעבור לגור לבד זה לא אחד מהם. זה מצחיק אותי איך אני תמיד בוחרת לעשות את החיים קשים. בחרתי לשלב שתי התחלות קשות ביחד. להתחיל ללמוד בתואר ולעבור לגור לבד. זה מצחיק כי אני עושה את זה כל הזמן וכי תמיד אני חושבת שיהיה בסדר כי עברתי כבר אתגרים. אבל זה תמיד קשה ותמיד נראה לי שזה שונה וקשה יותר מכל משהו אחר שעברתי לפני.
הקטע, שזה באמת קשה ושונה יותר מכל משהו שעברתי לפני..
ויש כל כך הרבה סיבות..
אני גרה עכשיו לבד בקיבוץ. בבית קומות עם הרבה דירות חדר כמו שלי. יש לו מסדרון קטנטן וארון. שני חדרים קטנים ומטופשים. באחד שירותים ובשני מקלחת. והם כל כך קטנים שכשמישהו אחד נכנס לתוכן זה כבר מרגיש יותר מידי. היה אפשר פשוט לוותר על דלת אחת ולא לעשות שירותים ומקלחת בשני חדרים שונים. וחדר שבוא יש הכול, מטבח, מיטה, שולחן כתיבה וכיסא. לקח לי זמן להרגיש בבית. אם אני יודה באמת אני עדיין לא מרגישה בבית כי עברו רק יומיים. אבל אפשר להגיד שאני מרגישה בנוח. אחרי שניקינו וסידרנו, אחרי שהתרגלתי לזה שזו הדירה שלי והיא שכורה שזה למרי שונה מהחדר שלי.
כשקמתי למחרת בבוקר ליום הראשון שלי לבד. התיישבתי על המיטה וקפאתי. לא הבנתי מה עושים עכשיו. מה אני אדפוק על הדלת לשכנים? כולם פה סטודנטים בערך… אני אצא החוצה וישב עם אנשים? איך מתחילים?
והתחלתי לאט, ראיתי את עצמי נואשת ומגששת. לא שלמה עם כל דבר שאני עושה, חסרת ביטחון ומשקשקת. אז דיברתי עם השכנה ממול ומאוחר יותר גם עם השכנה מעלי.. אפילו הלכנו לבית קפה בערב. אבל רוב היום אני לבד מנסה לצאת מהשוק שאני גרה לבד.
זאת גם הפעם הראשונה שאין משהו מתוכנן לאחר כך. כלומר, כשסיימתי את הגן היה ברור שאלך לבית ספר, ואז שלושת בתי הספר: יסודי, חטיבה, תיכון. אחר כך, שנת שירות ואז צבא ואז הטיול הגדול ואחרי הטיול הגדול לימודים. זהו אחר כך החיים זורמים לאן שהוא. זאת הרגשה משחררת ללא ספק אבל באותה מידה מלחיצה וקשה.
כי זה רגע לפני שאתה הופך להיות המבוגר הכבול. מה אם אני לא יחווה את זה על הצד הטוב ביותר? מה אם אני לא אצליח למצוא את האנשים המתאימים? מה אם לא אצליח למצוא את המקום שלי?
כשאמא ואבא מתקשרים אז אני אומרת שקשה אבל אני בסדר שהכול טוב. אני לא יודעת את מי אני משכנעת את עצמי או אותם. האמת שאותם די שכנעתי. הלוואי שהייתי מליחה לשכנע גם את עצמי. אני מתחרפנת.
פשוט שהמישהו שיושב למלא יביא לי איזה דף ועט ואני אכתוב את הסיפור שלי לעצמי. אני לא אתנגד שיהיו הפתעות טובות בין לבין. אני יכולה להתפשר ושהמישהו הזה שיושב שם למעלה יבטיח לי שאני אהיה מאושרת ומרוצה ומסופקת עם החיים שלי.
והחכמולוגים- אל תגידו לי זה עניין של גישה ושינוי חשיבה. כי אתם תכלס צודקים. פשוט תבינו אין דבר שאפשר להשוות לחוויה הזאת, אני רוצה למצוא את המקום שלי. והלוואי שמישהו היה מכין אותי כמה המעבר הזה כזה קשה.
כי אני מנווטת את הסירה שלי בים לבד וזאת הפעם הראשונה וזה מפחיד רצח אבל גם כיף בטירוף, וכן אני יודעת אני אחלה דרמה קווין.


תגובות (1)

את פשוט מהממת! אין לי מילים, םשוט מהממת! כל מילה שלך, במקום.
אני מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה איפה שלא תהיי!

27/10/2020 22:04
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך