l m stories
היי :) מקווה שאתם נהנים. תודה רבה למי שקורא ועוקב.. כרגיל לא מובן מאליו. אם יש לכם איזשהם הערות לגבי הכתיבה אשמח שתכתבו לי, תמיד טוב לקבל ביקורת. אמשיך לכתוב עד שימאס .

צבעוני אדום פרק 2 חלק 1

l m stories 23/08/2020 420 צפיות אין תגובות
היי :) מקווה שאתם נהנים. תודה רבה למי שקורא ועוקב.. כרגיל לא מובן מאליו. אם יש לכם איזשהם הערות לגבי הכתיבה אשמח שתכתבו לי, תמיד טוב לקבל ביקורת. אמשיך לכתוב עד שימאס .

התעוררתי על הספה של לילי, כאב פילח את ראשי, הסתכלתי על השעון על הקיר שמולי 8:05 , "מוקדם מידי להתעורר" אמרתי לעצמי . באותו הרגע שעצמתי את עיניי בשנית, נזכרתי בבהלה שהיום בתשע אני צריכה להגיע ליום הראשון שלי ב'אסקולה'. קמתי במהירות כל כך גבוה שראשי הסתחרר אך לא נתתי לזה לעצור אותי מלקחת את החולצה הראשונה שעיני נחתו עליה ואת המכנס שהיה בקרבתה. צחצחתי שיניים ובמהירות הבזק גלגלתי את שיערי לפקעת ויצאתי לכיוון הרכבת.
"בוקר טוב אני צריכה אישור כניסה לקומה 22 " אמרתי מתנשפת לפקידת קבלה בכניסה לאחר ריצה מהרכבת, "בוקר טוב אני צריכה להכין לך תג עובד זה ייקח כמה דקות" הפקידה אמרה בחיוך. היא כנראה לא הבינה שאני ממהרת כי עכשיו כבר חמש דקות אחרי תשע "מה שמך?" שאלתי בנימוס מאומץ "אירה" היא ענתה בארשת פנים מבולבלת "אירה אני מאחרת ואני יודעת שאני צריכה את התג עובד, אבל יש אפשרות שתכיני בינתיים את התג עובד אני אעלה למשרדים בלעדיו ובסוף היום אגיע לקחת אותו?" היא גיחחה "את מקסימה, כמובן . רק מה שמך? " חייכתי אליה "ליב פיליסידד" .
כשדלתות המעלית נפתחו ראיתי גב של גבר גבוה עם שיער שטני בחליפה נשען על דלפק הקבלה עליו כתוב 'אסקולה' ונראה באופן ברור שהמזכירה מהופנטת ממנו. עברתי דרכם לכיוון המסדרון אך שמעתי קריאה של קול נשי צורמני "גברתי? את לא יכולה להיכנס לשם" נעצרתי באנחה וחזרתי לדלפק הקבלה. באותו רגע שעיני נחתו על פרצופו המשורטט של הגבר עם עיניים ירוקות גדולות , הבזקים מהערב של אתמול חזרו לראשי. ' אדם גבוה עם פנים מוכרות במהירות לא אפשרית מפיל בקלות את אדם הנבזה, שניהם נעלמים, עיניים ירוקות גדולות מרגיעות אותי, אומרות לי לחזור לישון.' ההבזקים גרמו לי להרגיש מבולבלת, עד כמה שיכורה הייתי שהכל היה נראה כל כך מהיר? איך חזרתי הביתה? והשאלה הגדולה מכולן, מה האדם הזה עושה פה?
"אני ליב, זה היום הראשון שלי פה" חייכתי אליה חיוך עקום כי המחשבה על האדם מולי לא עזבה את ראשי "את המזכירה החדשה שלי" אמר בקול עמוק אותו הגבר שעמד מולי "ושלנו" שני גברים נוספים הופיעו מאחורי. הסתובבתי אליהם וראיתי העתקים של הגבר בדלפק רק שלאחד יש שיער שחור ועיניו בצבע אפור כחול ולשני שיער חום עם עיניי זהב בוהקות. נזכרתי מאיפה הם נראים מוכרים לי, אלה אותם אנשים שהיו איתי במעלית.
"היי שמי ליב" חייכתי אליהם, מנסה להתעלם ממבטו הבוער של הגבר הנשען על הדלפק. "שמי דרק וזה שלידי זה איתן והדוש שמולך זה קלייד" הגבר הימני עם העיניים האפורות אמר בחיוך רחב שחשף שיניים גדולות ולבנות. "בואי איתנו למשרד שלנו כדי להכיר אותך ולהכיר לך את התפקיד החדש שלך". איתן אמר ושניהם התחילו ללכת למסדרון הימני בו לא עברתי. "איך את מרגישה ?" קלייד שאל אותי לגמרי זונח את הפקידה שרק מחכה לצומת ליבו. מעט מבולבלת מההתעניינות שלו בשלומי "אני בסדר, תודה רבה . איך אתה?" עניתי בנימוס תוך שהתחלתי ללכת לאותו כיוון אליו דרק ואיתן הלכו " אני מרגיש כאילו שתיתי שרטרז, נהדר " נעצרתי, זה המשקה ששתיתי אתמול בלילה. איזה צירוף מקרים ששנינו אוהבים את אותו משקה "איזה צירוף מקרים, בדיוק שתיתי אותו אתמול" הסובבתי אליו וניסיתי בכל כוחי להיזכר ביותר פרטים מהערב של אתמול אך ללא הצלחה. "איך הערב היה? המשקה הזה מכניס למצבים מסוכנים אם שותים ממנו יותר מידי" הוא חייך והתחיל ללכת לכיוון המסדרון תוך שחלף על פני לפני שהספקתי לענות . ההבזק של האדם הנבזה, שאת פניו אני לא זוכרת רק שיניים גדולות ובוהקות, עלו לנגד עיני. אכן מצב מסוכן זה היה, אך את סיומו אני לא זוכרת.
במסדרון היו כמה חדרים לאדם יחיד שהנחתי שאלו המשרדים של דרק, איתן וקלייד. משרד נוסף קטן יותר היה בקצה המסדרון שהנחתי שהוא יהיה שלי ומימינו חדר ישיבות גדול עם שולחן עץ בצבע מייפל גדול ומסביבו כיסאות שחורים מסתובבים. "דבר ראשון אחד מאיתנו יעשה לך סיור בקומה כדי שתביני איפה כל דבר נמצא לאחר השיחה שלנו" איתן אמר תוך שהוא התיישב באחד הכיסאות השחורים כאשר דרק מימינו וקלייד משמאלו ואני התיישבתי מולם. "דבר שני אנחנו רוצים להסביר לך את התפקיד שלך פה איתנו, מניח שאמא שלנו הסבירה לך את עיקר התפקיד?" הוא פתח תוך כדי קלסר לא גדול "אני צריכה לפתח את החברה הזאת מבחינת סיוע כלכלי מקונים פוטנציאליים, עיניין החשבוניות, מציאת לקוחות שיאהבו את החברה שלנו וישקיעו כסף לפיתוח טכנולוגיה שיחודית להם" ניסיתי לצטט את המשפט שגברת נוח אמרה לי בראיון שהיה לי. "נכון, אנחנו תקופה ארוכה בחברה הזאת, אנחנו כל פעם שואפים לדחוף אותה קדימה ולכן היא כל כך מצליחה, אך אנחנו צריכים סיוע. אנחנו מבינים שתוך שבוע את לא תצליחי להבין את כל העבודה, גם לא תוך חודש. אבל אנחנו צריכים מישהי שתיהיה חדה על תיעוד של המכירות שלנו ושתבוא יחד איתנו ללקוחות ושתנסה למכור את המוצרים שאנחנו עובדים איתם ואפילו תוכל גם לנסות למצוא חברות שאולי יתנו לנו כיוונים חדשים . זה לוקח זמן, זה הרבה השקעה, אבל זאת עבודה מתגמלת בשכר" חייכתי "נשמע מעולה" קלייד התיישר "אנחנו מחפשים מישהי מקצועית, אנחנו לא רוצים להיות בייביסיטר" הוא אמר תוך שהוא שם את ידיו בשילוב מאחורי ראשו "מה שהוא מתכוון לאמר זה שאנחנו מצפים שתיהיי איתנו באותו קו מחשבה הן לגבי העבודה והן לגבי ההשקעה בה" אמר דרק לאחר כיחכוך גרון. "כמובן, אני לגמרי איתכם. איפה אפשר להתחיל?"

שלושתינו נעמדנו ורק קלייד נשאר יושב, הוא הרים רגליים על השולחן וקרא לפקידת הקבלה באינטרקום של הטלפון "סופי, אני צריך שתגיעי לחדר ישיבות" הוא הרים אלינו חיוך שהעלה בי הבזק של זיכרון מאתמול שחלף באותה מהירות שהגיע, "אתם תמשיכו אני צריך לסדר פה עיניין עם סופי".


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך