פרק 7 -פרק המשך ל"החיים שלה משתנים"

"רציתי להגיד לך שאת מבזבזת את הפוטנציאל שלך!" מאי אמרה. היא החליטה לא לספר לה, וזה הדבר היחיד שהיא הצליחה לחשוב עליו.
"איזה פוטנציאל?" סאלי שאלה.
"א-אה. עם… עם בנים!" מאי אמרה את הדבר הראשון שעלה לה לראש.
"עם בנים?" סאלי שאלה.
ירין גילגל עיניים למאי.
סאלי לא שמה לב לגילגול העיניים של ירין. "ומה זה אומר, פוטנציאל עם בנים?" היא שאלה.
"נו, את יודעת… לפלרטט…" מאי אמרה.
"מה? לא! למה שאני אעשה את זה?" סאלי שאלה.
"כי זה כיף!" מאי אמרה.
"אבל אני רק בת ארבע עשרה!" סאלי אמרה.
"כ- מה?" מאי שאלה. "את בת ארבע עשרה??"
"כן…" סאלי אמרה. אף אחד לא שאל את סאלי בת כמה היא, כולם הניחו שהיא בת חמש עשרה בגלל שהיא בכיתה ט'.
"אבל כולם בכיתה בני חמש עשרה!" מאי אמרה. "הקפיצו אותך כיתה או משהו?"
"לא… אבל עוד כמה חודשים אני אהיה בגיל שלך." סאלי אמרה.
"וואו, את ממש קטנה." עמית אמר.
"אני קטנה ממך רק בשנה." סאלי אמרה לו.
"אז את הכי קטנה בכיתה?" ירין שאל את סאלי.
"כנראה…" סאלי אמרה ומשכה כתפיים.
עמית הצטרפה לחבורה שישבה בדשא.
"מה קורה?" עמית שאלה את כולם והניחה את התיק שלה על הדשא.
"היי. סאלי בת ארבע עשרה ואני מנסה ללמד אותה לפלרטט." מאי סיכמה לעמית והושיבה אותה לידה.
"אוווו" עמית ציחקקה.
"אני לא רוצההה" סאלי אמרה.
"אל תדאגי! יהיה כיף!" עמית אמרה לסאלי.
"לא דואגת…" סאלי אמרה בחשש.
"המ… עם מה נתחיל?" מאי שאלה את עצמה.
"או או! נשיכת שפה!" עמית אמרה ומחאה כפיים.
"איך זה נחשב לפלרטוט?" סאלי שאלה.
"וואו, את צריכה עזרה דחוף." מאי אמרה.
"אמ…" ירין אמר והסתכל על פתרון התרגיל של סאלי. "זאת הדרך הנכונה." הוא אמר ותיקן לה את התשובה השגויה.
"תודה! אני כל כך שמחה שאתה איתי במתמטיקה!" סאלי אמרה והסתכלה על התרגיל המתוקן שירין כתב לה במחברת.
"ב-בכיף!" ירין אמר. באותו הרגע הוא הרגיש כאילו הוא יותר טוב מטוהר במתמטיקה.
אריה ישב על כיסא בחדר המורים ושתה מכוס הקפה שלו.
"הו, אריה מתוק, אני מכינה תה, להכין לך גם?" המורה לאזרחות של החטיבה העליונה שאלה את אריה.
"לא." אריה אמר. "אני מסודר." הוא חייך אל המורה והראה לה את כוס הקפה שלו.
"אוקי…" המורה אמרה ונמסה מחיוכו.
אריה חזר לכוס הקפה שלו וחשב, 'איך קראו לה, סאלי?'. הוא חייך לעצמו וגיחך. 'למה אני ממשיך לחשוב עליה?'.
"אני קטנה ממך רק בכמה חודשים…" סאלי אמרה לעמית.
"את עדיין נחשבת פצפונת." עמית אמר.
"המף…" סאלי אמרה ושילבה ידיים.
"חמודה." עמית אמר לסאלי והסתכל עליה.
"אל תקרא לי ככה… אני לא ילדה קטנה…" סאלי אמרה.
"אבל את כן ילדה קטנה!" עמית אמר לסאלי.
"אני בת ארבע עשרה!" סאלי אמרה.
סאלי ועמית המשיכו להתווכח בינהם, עמית ומאי דיברו בינהן על המורה להיסטוריה, ירין הסתכל על סאלי המתווכחת עם עמית וחייך לעצמו, וטוהר..? טוהר נשאר שקט. מה העניין? הוא באמת מאוהב בסאלי? כל החשיבה על זה עשתה לו כאב ראש. הוא רק רצה להסתכל על סאלי ולשתוק.
כשהחבורה התקרבה לשער בית הספר, סאלי ועמית רק החליפו מבטים רוגזים. טוב, סאלי הייתה היחידה מבינהם שרגזה. עמית רק הסתכל עליה במבט מעצבן וחייך.
"תסתכלי לאן את הולכת." עמית אמר לסאלי והמשיך להסתכל לכיוונה. שניהם היו עסוקים בקרב המבטים ולא שמו לב לאן הם הולכים.
"תסתכל אתה." סאלי אמרה והמשיכה לנעוץ בו מבטים.
אריה קם ממקומו. הוא התכוון לקנות לו מאפה בבית הקפה הקרוב לפני שהשיעור שלו אצל החטיבה העליונה יתחיל. 'עוד עשר דקות.' אריה חשב לעצמו. הוא יצא מחדר המורים והלך לכיוון שער בית הספר.
"עמית! הנה המורה!" מאי לחשה. אריה היה מאחורי עמית וסאלי.
"זה די מתחיל להימאס…" סאלי אמרה לעמית.
"מי שמסתכל קדימה פסול." עמית אמר.
"איך זה נהפך למשחק?" סאלי שאלה את עמית.
עמית רק משך כתפיים.
"אני רוצה לפרוש…" סאלי אמרה, ובדיוק כשהיא סובבה את ראשה קדימה, רגלה נתקלה באבן והיא מעדה קדימה אל האדמה. היא נעזרה בידיה כדי לרכך את הנפילה, אבל זה רק החמיר את המצב והכאיב לה עוד יותר.
"סאלי!" ירין אמר והתכופף את סאלי. "את בסדר??" הוא שאל.
"כן…" סאלי אמרה והסתכלה על ידיה האדומות.
המורה להיסטוריה גם שם לב לנפילה של סאלי. "את אמורה לשים לב לאן את הולכת." אריה אמר והתכופף גם הוא.
"אני יודעת…" סאלי אמרה ועיוותה את פניה בכאב כשאריה נגע בכף היד שלה.
"זה כואב?" ירין שאל את סאלי.
"כן… קצת…" סאלי אמרה, למרות שכאב לה יותר מ"קצת".
בנקודה הזאת, גם טוהר, עמית, מאי ועמית הבת התכופפו.
אריה הרים את סאלי כמו שמרימים תינוקת, הוא אחז בבית השחי שלה והרים אותה מעלה. "הנה לך." הוא אמר. עמית ומאי רק פערו את פיהן.
"תודה…" סאלי אמרה, קצת נבוכה. היא עברה מזמן את הגיל שמרימים אותה ככה.
"אין בעיות. רק תהיי יותר זהירה." אריה אמר, הוא משך באפו ויצא משער בית הספר. הוא לא יכל להוריד את החיוך שנדבק לו אל הפנים. הוא לא הבין למה הוא כזה שמח, הוא כוּלה עזר לסאלי לקום.
כולם נעמדו. סאלי הושיטה את הידיים שלה קדימה בשביל שהן לא יתחככו בגופה ויגרמו לה כאב.
עמית גירד בראשו. הוא הרגיש אשם על מה שקרה לסאלי. "צריך לקחת אותך לאחות…" הוא אמר.
"לא, לא, לא, לא." סאלי אמרה. היא חששה שהאחות תכאיב לה. "אני מסתדרת. הנה, זה אפילו לא כואב לי…" סאלי נופפה בידיה.
ירין נגע בכף ידה של סאלי כדי לבדוק אם היא דוברת אמת. סאלי קמצה את ידה בכאב, מה שרק הכאיב לה יותר. "איי איי!" היא אמרה והרחיקה את ידיה מירין.
"רואה…" ירין אמר והצטער שהיה צריך להכאיב לה ככה. "את כן צריכה ללכת לאחות שתעזור לך…"
סאלי הסתכלה על כפות ידיה האדומות. "בסדר…" היא אמרה.
האחות ניקתה את ידיה של סאלי עם סבון, מים ותמיסת יוד.
"הידיים שלך עדיין כואבות?" ירין שאל את סאלי.
"לא. אני כמעט ולא מרגישה שום כאב." סאלי אמרה וחייכה.
ירין חייך גם הוא. "מצטער שלא תפסתי אותך לפני שנפלת…" הוא אמר.
סאלי ציחקקה. "מה?? לא היית יכול לתפוס אותי, לא היית מספיק. וגם… אתה לא צריך להצטער על זה. הייתי צריכה לשים לב לאן אני הולכת."
"בכל זאת…" ירין אמר.
"הי." מאי אמרה כשהחבורה בדיוק יצאה משער בית הספר. "אף אחד לא הולך לדבר על מה שקרה עם אריה??"
כולם הופתעו מהדרך שבה אריה הרים את סאלי. כל כך קרוב… כל כך מעצבן… אבל הם לא אמרו כלום.
"מי זה אריה?" סאלי שאלה. היא הייתה רגילה לקרוא לאריה "המורה להיסטוריה".
"המורה להיסטוריה! החתיך!" עמית אמרה.
"אה… מה איתו?" סאלי שאלה.
"למה לך מגיע שהוא יגע בך ולי לא!?" עמית שאלה בקנאה.
"מה זאת אומרת…? הוא עזר לי לקום…" סאלי אמרה.
"אבל אני רציתי שהוא ירים אותי עם הזרועות החסונות האלה!!" מאי אמרה בקנאה.
ירין, עמית וטוהר גם הם קינאו. כאילו, לא במורה… בסאלי…
"את לא יכולה לחצות את הכביש לבד." עמית אמר לסאלי בזמן שהם חיכו שהרמזור ישנה צבע לירוק.
"למה?" סאלי שאלה.
"כי את ילדה קטנה. אבל למזלך, יש פה מבוגר אחראי שיחזיק לך את היד." עמית אמר לסאלי.
סאלי צחקה. "אולי תפסיק להציק לי?"
"ברצינות, את לא יכולה לחצות את הכביש לבד…" הוא אמר.
"לא תודה. אני חוצה את הכביש לבד כבר בערך שש שנים." סאלי אמרה.
"מה?? יש מושג כמה זה מסוכן! את ילדה קטנה!" עמית אמר.
סאלי התחילה לצחוק שוב. עמית צחק מהצחוק של סאלי.
ירין זרק את התיק שלו על הריצפה וקפץ על המיטה שלו. הוא שלח הודעה לסאלי והם התחילו לדבר בצ'אט.
השעה הייתה כבר עשר בלילה, וסאלי רצתה ללכת לישון. 'אמ… אז… לילה טוב?' סאלי כתבה לירין.
ירין התבאס שכאן נגמרת השיחה שלהם, אבל הוא התנחם בזה שהם יפגשו מחר. חוץ מזה, הם דיברו בצ'אט שעות!
'לילה טוב.' ירין כתב. הוא רצה לשלוח לה לב אבל הוא חשב שזה יותר מידי… שלא לחשוב שהיא הייתה חושבת שהוא בקטע שלה…
סאלי סגרה את הטלפון שלה, הניחה אותו על המיטה והלכה אל המטבח. היא רצתה לאכול חטיף לפני השינה.
בזמן שסאלי התלבטה בין חטיף גריל ובין חטיף צ'יפס, אלמוג וים נכנסו בשקט לתוך חדרה של סאלי.
"תהיי בשקט! את תעירי את גל ואת צדף!" אלמוג לחש לים.
"בסדר. איפה הפלאפון שלה..?" ים שאלה בלחישה את אלמוג.
"הנה הוא!" אלמוג לחש ולקח את הטלפון של סאלי מהמיטה שלה. הוא היה בטוח שהסיבה שהיא נשארה ערה עד מאוחר הייתה בגלל שהיא התכתבה עם מישהו, והמחשבה הזאת הציקה לו. אז הוא החליט לבדוק אם הוא באמת צודק. ולמה ים איתו? היא סתם נדחפה אליו כי היא לא יכלה להירדם.
"את יודעת מה הסיסמא שלה?" אלמוג לחש לים.
"תנסה, אחד, אחד, אחד ואחד." ים לחשה.
אלמוג לחץ על הסיפרה אחת ארבע פעמים והטלפון של סאלי נפתח. "גאון!" אלמוג לחש.
"הסיסמאות שלה תמיד כאלה קלות." ים לחשה ומשכה כתפיים.
אלמוג נכנס ל"whatsApp" של סאלי. הוא נכנס לשיחה עם הבן אדם האחרון שהיא דיברה איתו.
"ירין? ככה קוראים לו..?" אלמוג שאל את עצמו. הוא הסתכל על הפרופיל של ירין.
"מה אתה הולך לעשות?" ים שאלה בלחישה את אלמוג.
אלמוג חייך. "אני הולך למתוח אותו… זה מגיע למי שמתכתב עם סאלי."
אלמוג כתב לירין ככה: 'ירין… א… יש לי משהו לספר לך. כבר הרבה זמן שאני מרגישה אליך משהו ולא ידעתי איך לספר לך את זה.' אלמוג עצר כדי לצחקק. 'אז אזרתי את האומץ לספר לך ש… אני מאוהבת בך קשות.'
"אני פשוט אקח צ'יפס…" סאלי מילמלה לעצמה והלכה לכיוון חדרה.
"ו… שלח." אלמוג אמר. הוא מחק את ההודעה מהפלאפון של סאלי. כך שהיא לא תוכל לראות את ההודעה שנשלחה אבל הצד השני כן. הוא יצא מהחדר עם ים והשאיר את הטלפון של סאלי מונח על מיטתה.