רותם. (חלק אחד)

זה היה שנה שעברה. אני והמורה של הכיתה המקבילה שבמקרה היא גם חברתי הטובה ביותר העונה לשם אביה החלטנו שבטיול השנתי השנה ניקח את הבנות למקום טיפה שונה מבדרך כלל. מדובר על בנות בכיתה ז' ולרובן כבר יש טלפון ואני ואבייה ממש רואות איך הם לאט לאט פחות מדברות ויותר בטלפון, כמובן רק באירועים שמותר להוציא טלפונים,טיול שנתי למשל… מצאנו מקום באמצע יער, נקי ,מסודר וזול עם שירותים ,מקלחות ,אוהל שינה משותף והכי חשוב -בלי קליטה,בכלל. ראינו שהשירותים במרחק חמש מאות מטר מהמאהל אבל אמרנו "לא נורא, שילכו קצת".אני ואבייה קפצנו על המציאה והזמנו מקום לארבעים וארבע בנות. לא אמרנו לאף אחד שזה בלי קליטה, שלא יצאו עלינו(קשה להתמודד מול שתי כיתות של בנות מתבגרות כועסות). הטיול הגיע, התחלנו את המסלול,היה מעולה.הגענו למתחם לינה, ואמרנו לבנות שיש להן שעה להתארגן ואז נוסעים לארוחת ערב. הם מיד אמרו "תודה, לילי ואביה ורצו להתארגן(להטעין את הטלפון). מדי כמה דקות באה ילדה והתלוננה על חוסר הקליטה, אבל אני ואבייה שמחנו, כי הבנות ישבו במעגל על הדשא ודיברו.זה לא קרה הרבה זמן.הרגשתי שמישהי חסרה, אבל לא הבנתי מי. הנחתי לזה והמשכתי לדבר עם אביה תוך שאנחנו צופות על הבנות. לאחר כרבע שעה, ילדה מהכיתה המקבילה גילתה לנו ולחברותיה שהיא מצאה שירותים נקיים וגדולים ממש מעבר לפינה, אני ואבייה ממש שמחנו שגם החיסרון היחידי במקום- נפתר. לאחר 45 דקות מרגע שהגענו למתחם, כבר התחלנו לאסוף את הבנות לקראת הנסיעה לארוחת הערב שנמצאת במרחק שתים עשרה דקות נסיעה. התחלנו לנסוע ורק כשנשארו עוד שתי דקות לנסיעה,נזכרתי לקרוא שמות. אביה הקריאה את הרשימה של הכיתה שלה, ואז הגיע תורי. קראתי בת-בת עד שהגעתי לסוף הרשימה "ואחרונה חביבה- רותם שפירא, רותם? רותם? בנות, מישהי ראתה את רותם?" הבנתי שהיא לא נמצאת וכעסתי על עצמי שקראתי שמות רק עכשיו. הייתי בדרך לומר לנהג להסתובב אבל כל הבנות צרחו עליי שהן רעבות ושהם יאכלו מהר ויארזו לה גם ונחזור. הם ממש ניסו לשכנע אותי, בסוף, בלית ברירה,הסכמתי. הבנות עטו על האוכל כאילו הן לא אכלו שבועיים ביקשתי מאחת מחברותיה הטובות של רותם לארוז לה מה שהיא אוהבת, תוך כדי שאלתי אותה אם היא יודעת איפה רותם,היא אמרה שהיא לא ראתה אותה מאז שהגענו למאהל. התחלתי קצת לדאוג וניסיתי לזרז את הבנות,מסכנות.אחרי כמה עיכובים של "אבל המורה, אני ממש חייבת לשירותים!!" "חכי,אני שנייה חוזרת,אני רצה לשתות." "לילי, שכחתי את הפלאפון שלי" "אביה, שכחתי את הסוודר שלי." ועוד כל מיני כאלה, יצאנו. מרוב לחץ שכחתי להסתכל בשעון וכמעט שהתעלפתי כשגיליתי שהיינו בחדר האוכל שעה וחצי.דחקתי בנהג שייסע כבר תוך כדי שאביה מנסה להרגיע אותי. הדקות עברו כמו נצח, עד שלבסוף, הגענו. ישר שלחתי את כל הבנות לחפש את רותם. היה חם,כל כך חם והבנות התעייפו מהר,חזרו ואמרו לי שהם חיפשו בכל האזור ולא מצאו אותה. אני ואביה חיפשנו שעה שלמה בכל מקום שעלה בדעתנו: מאהל, שירותים, מקלחות, עמדת טעינה, דשא ואפילו ליד הפחים, ולא מצאנו כלום. התיק שלה היה באוהל ולא הבנו לאן היא הייתה יכולה להיעלם. לבסוף, אני וטליה צנחנו באפיסת כוחות על הדשא וחשבנו מה לעשות. ילדה מהכיתה של אביה באה והכריזה "אני צריכה לדבר עם אביה.בפרטיות." נשארתי לבדי.
לפתע ניגשה אליי ילדה ואמרה שהיא ממש צריכה לשירותים, אבל הם נעולים. הפנתי אותה לשירותים החדשים (הקרובים יותר) . לאחר כמה דקות ניגשה אליי ילדה אחרת עם אותה טענה, הפנתי גם אותה לשירותים החדשים וגמלתי בליבי ללכת ולבדוק אם הם באמת נעולים או שהם פשוט לא מצליחות לפתוח. כשעוד ילדה באה אליי עם אותה טענה החלטתי שאני אעשה את זה עכשיו. התחלתי ללכת לכיוון השירותים שאני וטליה חשבנו שהם השירותים היחידים, לאחר חצי דקה יצאה אליי דמות קטנה מהצללים. היה ממש חשוך אז לקח לי הרבה זמן אבל הייתי בהלם כשגיליתי שזאת רותם."מה קרה? איפה היית? את נורמלית?! את יודעת כמה חיפשנו אותך?" היא הייתה נסערת ממש. באתי להוריד לה את הסוודר כי היה ממש חם והיא לא נראתה במיטבה אבל היא עצרה אותי מהר.
-" בבקשה אל תעשי את זה. אין לי כלום מתחת."
-"מה? למה? מה קרה לבגדים שלך?
-"איבדתי אותם.ביער."
הייתי קצת בשוק אבל עדיין כעסתי עליה ממקודם אמרתי לה שתלך לאכול ושאני אדבר איתה אחר כך. כשהיא הסתובבה, פתאום שמתי לב שהיו לה כתמים של חומר לבן על הפנים וגם ריח די מוזר אבל מוכר. כששאלתי אותה ממה זה, היא הייתה בהלם. היא לא ידעה על זה היא נגעה בזה וברגע שהיא ראתה את זה על היד שלה היא התחילה למלמל" אוי לא.איכ. אני חייבת לשטוף את זה.אני חייבת לשטוף אותו ממני." פתאום היא נזכרה במשהו ושאלה אותי אם אני יכולה לשמור לה במקלחות. לא האמנתי. היא נעלמת לכל כך הרבה זמן ואז מופיעה פתאום ועוד מבקשת שאני אשמור לה?! פחחח. אמרתי לה שתבקש מאחת הבנותוהשכתי ללכת. לאחר שלוש דקות כבר הייתי בשירותים, ניסיתי לפתוח את הדלת והצלחתי.בקלות. לא הבנתי מה נסגר עם הבנות אבל אמרתי לעצמי שאם אני כבר כאן אז לפחות שאני אסדר את הכיסוי ראש. נכנסתי לשירותים והמחזה שנגלה לפניי השאיר אותי בתדהמה.