אני דואגת
אני דואגת. להכל. לכולם. אני דואגת לאמא שלי, לבריאות הנפשית שלה, אני דואגת לאבא שלי, ליציבות ולשמחה שלו שמתעררים. אני דואגת לסבא שלי, שרואה את אשתו נעלמת לו לנגד עיניו, שמבלה ימים ולילות בנוכחות עצמו בלבד. אני דואגת לאישה מהעיתון שחווה אלימות מצד בן זוגה, לילד הקטן בתחנת הרכבת שבוכה ברי מר לנוכח הגלידה שנפלה מידו. לספסל האפור בפארק שנראה לי בודד יותר מכל דבר בעולם, לנער ששומע מוזיקה חזקה באוזניות כדי להשתיק את המחשבות ולהתנתק מהסביבה. אני דואגת לכלב שמשוטט בשכונה יום וליל בחיפוש אחר מזון. לבחור ברכב לידי שעסוק במציאת אוצרות באפו ועלול לפספס את הרמזור. לנמלה שחוצה את המדרכה ומעליה אלפי רגלי אדם שכלל לא מודעים לקיומה ומאיימים בכל רגע להכחידה. אני דואגת לעצמי, למה יהיה איתי, אני דואגת ליקרים לי שאני גם יקרה להם, שצריכים להתמודד איתי ועם סערות נפשי. אני דואגת. רוב הזמן. אני דואגת שאני דואגת.
תגובות (3)
כתיבה ברמה גבוהה, יפה מאוד.
זה יפה זה נכון זה אמיתי. ההתלבטות כמה לדאות והאם וכמה להתייאש ולוותר קיימת בכל אדם בעל חמלה, לא בטוח שיש דרך שנוכל לומר שהיא האיזון והדרך הנכונה בזה. העולם זקוק לעוד ועוד אנשים כמוך ! המשיכי בדרכך האכפתית והחומלת, אבל אל תקחי מידאי ללב, עם קלילות וזרימה בודאי תוכלי לעשות עוד יותר טוב
*לדאוג*