יומן אירועים: פרק 6- צוללת צהובה

לבשתי את מכנס הריצה כובע אפור וקפוצון כחול כהה כדי להסוות את הפנים.
הבלונד המלוכלך שלי נאסף בקושי לתוך כובע המצחייה.
התחלתי לרוץ במזג האוויר המושלם של תחילת הסתיו הברלינאי.
האלבום החדש של kings of lions התנגן בלופ השלישי בלי כל רצון לעצור אותו.
הקילומטרים חלפו מתחת לרגליי בלא כל תחושת כאב או קושי שהיו תוקפים אותי לפעמים ,במיוחד כשרק עברתי לברלין והתחלתי לרוץ עם נעליים.
מעולם לא הייתי רגילה לרוץ עם נעליים (גם לא בשיעורי ספורט), זו הייתה תחושה של חוסר חופשיות וחוסר יכולת לנוע בטבעיות.
הייתי רצה יחפה בכל עונה, אפילו כשקור החורף הקפיא או בשרפת הקיץ.
אבל בברלין לא יכולתי להמשיך להיות הקיבוצניקית שאני או כל דבר אחר שהייתי.
הפסקתי ללבוש את החולצות הקרועות והגדולות מהקייטנה והצבא והרגליים לא התייחפו בשום מצב.
אור ירוק בלט מהטלפון. אפליקציית הסטוצים שלי חזרה לחיים אחרי שלושה שבועות של קומה.
נו! מי זה הפעם?! בבקשה שזה לא אחד האפסים שאני בטעות נופלת עליהם בשעות הלילה כשאני גמורה או שיכורה או בתוך בליל רע של שניהם יחד.
ג'יימס: "היי לך, אחלה התאמה".
וואו" חשבתי" בקול.
"היי גם לך זר"
ג'יימס היה גבוהה ושזוף עם כמה קעקועים שנראו כמו סמל יחידה.
"אם את בעניין של אנשי עסקים אז אני לא הכתובת, אבל תמיד אשמח אם תזמיני אותי לבירה".
חייכתי
"אני קצת באמצע אימון אבל בשבע וחצי אני פנויה".
ג'יימס שלח קריצה.
שלחתי את הכתובת והמשכתי לתצפת אל עבר רחוב שבעים ושמונה.
הייתי חייבת לפרוק מתח לפני מה שיקרה וסקס עם חייל אמריקאי בהחלט היה אופציה מתאימה.
הטרנזיט של ווינס עמדה שוממת ליד הכניסה כשמדי פעם יצאו הבריונים לעשן מתוך המרתף.
גם אחרי חצי שעה לא היה דבר חשוד או דמויות נוספות.
רצתי חזרה בדרך קיצור תוך עיקוף כפול של האוניברסיטה וחיתוך לתוך רחוב צר במטרה לאבד כל מעקב פוטנציאלי.
האינסטינקטים הישנים מהתיכון והצבא נשארו.
נכנסתי הביתה ופתחתי את זרם המים במקלחת.
קיפי הסתכלה עליי באכזבה כאילו ידעה שזנחתי אותה בפעם הראשונה ויצאתי לרוץ לבד.
"בפעם הבאה יפה שלי. בפעם הבאה אקח אותך איתי. עכשיו צריך להתלבש כי מישהו בא"
אוזניה של קיפי נטו לפתע למעלה כאילו הבינה.
הייתי חייבת להירגע מהכל. להיכנס למקלחת ולתת למים לשטוף את הפחדים.
לבשתי את השמלה הוורודה הקצרה שתמיד הייתה מעין הסוואה לקשיחות על אף הקעקוע שצרח מהזרוע.
ג'יימס צלצל בדלת כשבידו מארז של ארבע בירות קרלסברג.
"היי. וואו. את ממש יפה" הוא החמיא במעט גמגום.
"תודה , תיכנס"
ג'יימס היה גבוה ממה שחשבתי. נוטה לכיוון המטר תשעים.
"אימון?!" הוא שאל בפליאה.
"כן ריצה"
"אוו לזה התכוונת. ואני כבר חשבתי שאת באמצע קיקבוקסינג או משהו אבל חבל
לרגע נלחצתי.
"חבל? מה זאת אומרת" . פחדתי שהתאכזב.
" אני מתאמן לפעמים במסגרת הצבא וגם הייתי מתאגרף אז חשבתי שזה הכיוון".
ג'יימס פתח עבורי את בקבוק הבירה בנימוס והושיט לי.
"באיזה ספורט אני צריך לעסוק כדי להגיע אלייך?" ג'יימס הגניב שאלה תוך שהוא לוגם מבקבוק הבירה.
"אני רצה אבל לאחרונה גם מתאגרפת קצת, בטוח שלא כמוך" ניסיתי לשנות טקטיקה במטרה לגלות אם הוא יכול לסייע לי בכמה טריקים.
ג'יימס היה חייל ביחידת הכוחות המיוחדים של ארצות הברית שנודעה בשם airborne.
מטרת הביקור שלו בברלין הייתה הפוגה מאימון שביצעה היחידה שלו בשיתוף עם צבאות נוספים באירופה אי שם ליד פרנקפורט.
"איגרוף? לבחורה עדינה כמוך?!" ג'יימס התפלא מעט תוך זלזול.
"אתה רוצה לבחון אותי" ניסיתי לשכנעו ועדיין נשארתי מעט מרוחקת, עדיין לא מוכנה לתת לו את מבוקשו. לא עד שאקבל את מבוקשי.
הגברים שלי, אם אפשר היה לקרוא להם כך, היו חייבים להיות מסוג אלפא מאומנים ולרוב הייתה בהם איזושהי תועלת מעבר ליחסי מין וקרבה חד פעמית.
ג'יימס מעט השתנק "אני לא מכה בנות".
הבטתי בו במבט מעט מאוכזב.
קמתי לאט לעבר המערכת והגברתי את השיר של קינגס אוף ליונז "beautiful war".
ג'יימס קם גם הוא, לא לפני שסיים את הטיפות האחרונות שנותרו בבקבוק הבירה שלו.
"אני מוכן שתכי אותי בביצוע תרגילים שאלמד אותך".
לא הגבתי, הייתי עסוקה בחיפוש שיר מתאים.
"Do I wanna know" arctic monkeys" בול.
הסתובבתי אליו ונעמדתי כאחת שאין לה מושג מה היא עמידת מוצא.
הוא החל להסביר על תקיפה והגנה.
ניסיתי להראות מעט ידע כדי שיהיו שאפשר להתקדם לשלב התרגילים המסובכים.
"אז חצי וו ובולו הן מכות שיכולות לעזור לך כשחצי וו היא פשוט מכת וו ומכה קצרה ובולו היא מכה מהירה ללא הסטת הגוף.
כך תהיי מרוכזת בשילוב מספר תנועות יחד שלא יכינו את האויב או במכה שתאפשר לך ריכוז מלא בעוצמה".
ג'יימס הפך רציני ככל שהאימון נמשך.
השעה הייתה כבר תשע ורבע בערב.
לפתע הוא משך אותי אליו במעין תנועת הנפה ומצאתי את עצמי על הרצפה.
"מה יש בך שאת לא מספרת? אף בחורה יפה ועדינה לא נלחמת כך".
נישקתי אותו בעדינות וירדתי במורד גופו כדי שיפסיק עם החקירה הפתאומית.
ג'יימס התגלה כעדין.
"My yellow submarine"…הוא חיבק אותי והמשיך לנשק אותי בצוואר.
הכל היה מאוד רומנטי בדרך שלא סבלתי.
תפסתי פיקוד וישבתי עליו. הוא נראה מופתע אך מרוצה.
הרעמה הבלונדינית הוסטה לאחור.
"את מדהימה היידי. איפה היית כל הזמן הזה?!"
הוא גמר וקם.
קיוויתי שאם אשאר לנמנם בחצי עין הוא יניח לי וילך, אך לא כך היה.
ג'יימס התיישב על המיטה לידי לאחר שלבש את מכנסיו.
הוא העביר את ידו הגדול לאורך גבי.
כל כך רציתי שילך.
"אתה מדהים. נהניתי מאוד".
עוד שקר מבית היוצר של היידי כדי לגרום לגבר להיות מרוצה" חשבתי לעצמי".
ג'יימס נישק אותי בעדינות והעביר יד בשערי.
"את מסוג הבחורות שהייתי רוצה לארוז ולקחת איתי לכל מקום אליו ישלחו אותי" הוא חייך ויצא.
יופי אז עכשיו אני בובת מין מתנפחת פוטנציאלית- אחלה מחמאה.
קיפצתי לתוך המקלחת בזריזות.
אין לי זמן ולא רציתי לאחר.
רציתי להקדים ולתצפת מהצד על המתרחש לפני שאני נכנסת לגוב האריות.
לבשתי מכנס שחור דמוי עור וגופייה שחורה.
מעיל עור יחתום את נראה כמו משהו שאנשים שמגיעים למקום הזה אני מניחה. אסור לי להתבלט לחלוטין אך גם לא ללבוש משהו שיוריד מהקשיחות.
קפצתי בזריזות לתוך המונית וירדתי במרחק של כחצי רחוב.
מהמרתף בקעה מוזיקת טכנו שאפיינה את הפסקול של רוב המועדונים בברלין בשעה זו.
התגנבתי דרך החלון ישירות לתוך קהל שרובו היה גברי – זקנים וצעירים. גלוחי ראש וסתם היפסטרים.
כולם הקיפו זירה בה נלחמו שתי נשים.
השטרות עפו באוויר כנוצות ציפור.
מישהו הניח יד על כתפי וגרם לצמרמורת עזה שהקפיאה אותי.
"הוא מחכה" נהם עליי הקול הנמוך של אחד הבבונים של ווינס.
"את יודעת כמה קרבות ישלמו את החוב כן"? ווינס נראה מרוצה מעצמו נוכח הקורבן החדש שיצא.
"6, אלא אם כן אני אהיה ממש טובה או בהתחשב בסכום ההימורים" עניתי.
ווינס הפסיק לחייך.
"יאללה בלונדה, קחי את הרגליים היפות שלך וכנסי לזירה.ובלי המעיל שיראו קצת ציצים".
מולי עמדה בחורה שחומה לבושה בג'ינס קצר וחולצה לבנה.
"דינה היא מתחרה קשה. לא נראה לי שהרבה מסוגלות לעמוד מולה, חוץ מזה שגברים כאן אוהבים קרב בין הגזעים" ווינס צחק לעצמו תוך שהוא סופר את הכסף.
המשפט האחרון חימם את מוחי והיה לי קשה להרגע.
שנאתי את השימוש בביטוי גזע.
פסעתי לאט לעבר דינה שהייתה שרירית במיוחד.
תהיתי מה גרם לה להגיע למקום כזה ולא נראה שמרצון.
הכרוז פתח את הקרב הבא ודינה החלה לשלוח לעברי אגרופים.
נשארתי בהגנה כמתבלבלת.
היא פגעה במכה אחת בסנטר ואני נפלתי לאחור.
התאוששתי בזריזות וחזרתי לעמידת מוצא מנסה בעיקר להגן בלי לתקוף.
דינה שלחה בעיטה וניסתה להפיל אותי שוב.
המהלך צלח ונדמה ששמעתי את וינס אומר שזה קל מדי וההימור בטוח לטובת דינה.
הקהל שאג ומדי פעם שמעתי קריאות בסגנון העבד השחור מביס את הבלונדה.
רתחתי.
נכנסתי למתקפה פתאומית מבצעת את מהלכי הוו שג'יימס לימד אותי.
דינה נפלה וקמה בזריזות.
היה שקט מוחלט בקהל ורק טרק של פסיכוטיק נשמע ברקע.
דינה ניסתה את כוחה בתרגיל בעיטה מעגלית אך כשלה כשקפצתי לגובה ובעטתי לעברה.
היא נפלה ולא קמה.
הקרב נחתם.
ווינס זעם.
הקרב נראה כל כך מבטיח שניתן היה להמר בגדול על דינה.
ניגשתי אליה וסייעתי לה לקום.
הדבר הביך אותה והיא פנתה ללכת.
אחד הבריונים תפס בידי ומשך אותי לעבר ווינס.
"כולם הימרו נגדך וניצחת כך שהחוב שולם".
הסתובבתי במקומי כדי לצאת ויד קרה אחזה בחוזקה בזרועי.
"לא כל כך מהר. שלא תחשבי שאני לא יודע שהיית גרועה בהתחלה בכוונה כדי להתיש את דינה".
סתמתי מהפחד.
"את חוזרת מחר לקרב של השעה שתיים עשרה. ותודיעי לדניאל הדפוק הזה שהוא משוחרר מהחוב, אבל את , את שלא תחשבי לברוח" הוא אמר בעילגיות ובמבטא גרמני דרומי.
יצאתי לאט מחוץ למרתף.
צעדי נעשו מהירים והפכו ריצה ככל שהתרחקתי מהמקום.
"זה נגמר" כתבתי לדניאל, כשלמעשה הסיוט רק התחיל.
לווינס לא היה מה לעשות עם דניאל שהיה יכול להצטרף לשאר הגופות שהשתייכו למסוממים שלא עמדו בחוב או לאלו שניסו לגנוב מווינס.
אבל אני, אני הייתי מכרה זהב.