עניינים חוץ מקורונה.

אילנה לא יכלה לצפות בערוצים הממלכתיים בטלויזיה, שהיו למקורנפים. היא כמעט לא צופה בטלויזיה כיוון שקשה לה לשמוע ולהפנים.
לפעמים היא לא מאמינה לאיזו מציאות נפלנו כולנו.
ההנהגה עסוקה רק עם עצמה ולא פועלת למען האזרחים שמצב רובם הורע והם חשים אי-ודאות לגבי העתיד.
פורסמה הודעה חלוקת מענק קורונה. "בשביל מה אני צריכה מענק?" הרי הכנסותי לא פחתו, חשבה אילנה, אם כך אחפש למה לתרום. נכדתה הבכורה נחנה לה את הרעיון לתרום לתנועת הצופים. כך עשתה וזה נתן לה הרגשה טובה. אפשר לממן פעילות חינוכית לנוער, אלה אזרחי המחר.
בעודה חושבת מה לעשות, התקשרה בת דודתה לשאול מה קורה ואם יש לה אפשרות לשלוח לה תמונות ומידע על המשפחה בעבר.
"הו, זו תעסוקה תורמת" אמרה אילנה, חיפשה בארונות הספרים ומצאה אלבום היקר מפז, בו תמונות שצולמו בפולין לפני תשעים ושלוש שנים. בחרדת קודש פתחה אילנה את האלבום והחלה לצלם תמונות רלוונטיות מימי החלוץ הצעיר בלובלין שם אביה המנוח היה פעיל.
כל תמונה שצילמה, הגדירה מהו ושלחה. היה זה שיעור מאלף בהיסטוריה של פעם.
הנה אביה של אילנה היה בתנועת נוער ציונית והגיע לפלשתינה וכך נשארה המשפחה חוץ מאלה שהצליחו להמלט לאמריקה.
התמונות שאילנה העבירה שקפה במידה רבה את תולדות הישוב ; תנועה ציונית, עלייה, קליטה והתישבות ולתנועת הנוער היה חלש בכך.
אילנה הרגישה טוב עם מה שהתבקשה לעשות בהנאה רבה כולל העלאת זכרונות מימים עברו. היו אז תנאים קשים והאנשים היו יותר צנועים ולא היו להם דרישות מוגזמות.