אשת הסוד שלי

אני אוהבת אותך כמו את עונת החורף, את כל הכירבולים שגנבנו ביחד ואת המגע הקריר של ידייך בזמן שחיבקת אותי חזק, כאילו שאוכל לעזוב אותך.
אני אוהבת את הצחוק שלך, כשהוא משוחרר ואמיתי וחסר בושה, ובמיוחד כששפתייך חוצות את מרחבי לחייך ושיהוקים קלים מתגנבים פנימה, ולמרות שאת יודעת שקצת נצחק עלייך זה בסדר, את לא כועסת כי את יודעת שהכל מאהבה;
וכשאת מציצה מאחורי עדשת המצלמה שלך, בודקת שהכל בסדר ונותנת הכוונה לעמדות חדשות, יש לך מן ניצוץ מטורף בעיניים, כזה שמראה שאת מוכנה לטרוף את העבודה ולהשקיע כמה שצריך. בלי פשרות.
אבל אני הכי אוהבת שאת אמתית. כנה. פתוחה. את מספרת לי כשכואב לך או כשיש לך יום גרוע, או שהיינו מחליפות סיפורים על לקוחות עם בקשות מוזרות.
את אשת הסוד שלי, היחידה שיודעת מה באמת עובר עליי ועוזרת לי להתמודד עם המצב.
כשאני נשברת ובוכה, כשאני רוצה לברוח, כשהכל קורס עליי.
את הכל בשבילי גם כשאת רחוקה וכל מה שיש לנו זה הודעות ותמונות, כי לפחות ככה אני לא מרגישה בודדה.

את כמו השמש,
חמה,
וכמו אלפי כוכבים,
זוהרת.

ובליבי אשמור את כל המילים שאמרתי,
ואלה שיהיו.