קללת אדמה – פרק 82
תודה רבה אמה. עכשיו הכל ברור. עכשיו אני יודע מה גרם לניידת משטרה בים, משהו מופרך והזוי לחלוטין, לגלות אותנו ליד חופי איטליה. תודה רבה אמה.
אז מצאנו את עצמנו, מוכרחים לרדת בטוסקנה.
לוקאס כמובן התחרפן מרוב עונג.
"טוסקנה! יין! שמש! ייקבים!" הוא קרה.
"כוויות חום, העור יישרף." אמר אלכס בכעס. "אני נשרף בקלות בשמש, אני לא נשאר במקום הזה."
"מי שמדבר." אמרתי.
נכון, אלכס היה לבן, אבל אני נולדתי מחוסר פיגמנטים. לבקן, אם תרצו. בשמש אפשר היה לטגן עלי ביצה ולקבל חביתה.
"בכל מקרה, בואו נעזוב את המקום הזה לפני שאני אהפוך לאדום כמו עגבנייה." אמר אלכס.
"אולי נסע למילאנו?" שאלה אמה בתקווה.
"העיר עם חנויות הבגדים?" שאל לוקאס.
"מילאנו? אני בעד!" אמרתי.
"גם אני!" קרא אלכס. "הייתי שם בחופשה עם אבא שלי."
"אני לא יודע…" מלמל לוקאס.
"למה לא?" שאלה אמה. "בבקשה."
"אוקיי." הוא אמר וחייך. "רק כי את ביקשת."
הוא חיבק את אמה.
אלכס פער את פיו.
"הם זוג. הם תמיד עושים את זה." מלמלתי לו.
"איכס. רומנטיקה. זה דוחה אותי. אני לא מבין מה כייף באהבה? דבר טיפשי לחלוטין. ברברי לאהוב אישה אחת לכל הזמן."
"זה כי מעולם לא התאהבת!" מחה לוקאס.
"נכון, ואני לא רוצה להתאהב." אמר אלכס.
"בואו נדחה את הדיון לאחר כך." אמרה אמה. "נוסעים למילאנו!"
היא מחאה כפיים, כמו שאנשים עושים כשהם מאושרים.
הלכנו ברגל עד לתחנת הרכבת הקרובה ביותר, בעיר שאפילו לא ביררתי את שמה.
לוקאס דיבר באיטלקית רהוטה עם הכרטיסנית, כדי להשיג כרטיסים למילאנו לרכבת המהירה ביותר.
בזמן שחיכינו לרכבת, אני ואלכס קיבלנו כרטיסים בחינם לשורה ראשונה בהצגת האהבה של לוקאס ואמה.
בסופו של דבר, עלינו לרכבת, ושם הייתה לי הזדמנות חד פעמית לתחקר לחלוטין את אלכס ואת חייו.
"אז איפה נולדת?" שאלתי.
"נולדתי בזלצבורג, בית יפה בקומה שלישית עם נוף מרהיב לקומה שנייה. גדלתי שם עם אבא שלי. בית ספר רגיל. הלכתי לכל מיני מקומות. בערך בגיל שבע גיליתי שאני יודע לדבר יוונית עתיקה שוטפת, ושאני מסוגל לגרום לקסמים להתרחש על ידי המילים ביוונית." התחיל אלכס. כנראה הוא היה מספר עוד, אבל משהו הרגיש לא בסדר.
אתם מבינים, לחצויים יש מעין אינסטינקטים כאלו, כמו שיש לחיות לפני רעידות אדמה.
קמתי על רגליי באי-נחת.
"אתה מרגיש את זה?" שאלתי את לוקאס.
"מרגיש מה?" הוא שאל.
"על מה אתה מדבר?" שאל אותי לוקאס, בוחן אותי.
ואז הקרון שלנו התנדנד, ושמעתי צליל חריקה חזק, ומתכת שנופלת על מתכת אחרת. צליל מבשר רעות.
בשלב הזה הקרון שלנו התנתק משאר הרכבת.
תגובות (0)