בחירות שצריך לבצע- פרק 6
אני בוהה באישה בעיניים פעורות. אמי סיפרה לי על יכולות הטלפורטציה שלה, אבל לא ציפיתי שהיא פשוט תופיע על הכורסה ולכן אני קופצת כשאני רואה אותה.
היא נראה מאוד נחמדה, פשוט אני לא רגילה לעובדה שאנשים יכולים להשתגר ממקום למקום.
"שלום נורית, אני רואה שהבאת אורחת. מה שמך חמודה?" האישה שואלת אותי בזמן שאני עדיין מסתכלת עליה כמו על חייזר.
לוקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי ולענות על השאלה "קוראים לי לורה, ומה שמך?"
"שמי דריה, נעים להכיר אותך, לורה."
אני עדיין חושבת על האפשרות לברוח בצרחות ליער, שבו אני רוב הסיכויים שאני אמות.
"אז מה מביא אותך ליער המסוכן הזה יקירתי?"
"זה לא מה, אלה מי." ההבעה שלה השתנתה משמחה לסקרנות "מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת," אני עונה באי סבלנות "שמישהו הביא אותי לכאן. אף אחד לא שאל אם אני רוצה לבוא או לא, פשוט לקחו אותי." אני חושבת שעניתי בצורה קרה מדי מפני שדריה מסיטה את מבטה ממני אל אמי "נורית, האם זה נכון?"
"אם כך אומרת לורה, אז אני מאמינה לה"
"אף אחד לא עד כדי כך מטומטם להכנס ליער הזה אם הוא יודע מה יכול לקרות לו אם הוא ישאר שם יותר מדי זמן."
"הבן אדם שהביא את לורה לכאן כנראה ידע שזה מה שהיער יעשה מפני שהוא אשאיר פתק שבו כתב שלורה כאן. הוא לא היה לוקח את לורה לסתם יער, הוא לקח אותה לכאן כי ידע שאני מיד אסע לכאן מבלי לחשוב פעמיים. הוא רצה שאני לא אהיה בבית."
"השערת מסקנות מעניינת, אבל זה לא בטוח," אני אומרת.
"למה שהבן אדם יסתכן כל כך ויכנס ליער? אלא אם כן…" אומרת דריה
"אלא אם כן מה?" אני שואלת בתגובה.
"אלא אם כן, הבן אדם ידע שלא יקרה לו כלום ביער, גם אם הוא יהיה כאן כל היום."
תגובות (1)
אממ, קצת מוזר לי שהיא קפצה למסקנה שהאדם יכול להיות ביער בלי להתאבן, (זאת כנראה גם הסיבה שלך, כותבת הסחפור) אבל לא נורא חח, סיפורים לא חייבים להיות הגיוניים, מחכה בקוצר רוח לפרק הבא!3>