שייק שייק סינורה – פרק 2

zismanta 04/07/2020 532 צפיות אין תגובות

"המשימה הושלמה באופן חלק?" בועז שואל.
"בערך אדוני, הוא כבר עלה על הטיסה לפריז ומחר יהיה בארץ" אבי, איש הקשר מעדכן את ראש הצוות.
"למה בערך?" בועז מביט בו בעיניים יוקדות.
"אמיל מת אבל העסקה לא הושלמה כלומר אני מניח שעכשיו יהיו עיכובים באספקת כסף לארגוני הטרור אבל הם מהר מאוד יעמידו את השטח למכירה מחדש ויקבלו עליו את הכסף שהיה מיועד להישלח ללבנון" אבי מחפש את המילים המדויקות מבלי להישיר מבט.
"מה גרם לעניינים להשתבש" בועז נע בעצבנות בחדר.
"אני חושב שבתחום שלו, מימון ארגוני טרור, אתה חייב להיות חשדן".
"הוא לא העביר להם את הכסף אני מקווה?" בועז נהייה חסר סבלנות.
"לא. הוא לא אישר את העברה אחרי הבלאגן שהיה במסעדה, מסעוד הוציא את הכסף לכספת" אבי מוסר בשמחה את המידע.
"טוב, תאמר לו להתייצב בראשון במשרד" בועז חותם את השיחה ויוצא מן החדר.
הראשון לקבל את פניי בשמחה הוא רקס, כלב מסוג גולדן מעורב ובעל שמחת חיים יוצאת מן הכלל. הוא קולט אותי לפני כולם ומתחיל לנבוח עוד לפני שנכנסתי דרך השער לחצר הבית. ברגע שאני עובר אותו הוא קופץ עליי, מלקק ומייבב מהתרגשות.
"אני חייבת לקחת את הילדים לגן ולביה"ס" סיון יוצאת החוצה מן הבית אל החצר, מנשקת את לחיי כשהיא רואה אותי ומסתובבת לארגן את כל הילדים.
"היי" אני אומר לה בעייפות.
"אבא" יהלי קופץ עליי בשמחה ומחבק אותי וכך גם מאיה ורוני.
"מה הבאת לי?" ליהי, הבכורה מרימה את עיניה מהנייד לכמה שניות מחייכת וחוזרת לעסוק במה שזה לא יהיה. ממשיכה אחרי אמה.
"אתה נראה עייף, לך תתקלח ותישן קצת. נתראה אחרי הצהריים כשאחזור מהעבודה" סיון מביטה בי בדאגה קלה ויוצאת ליומה.
סיון היא קלינאית תקשורת בבית חולים, עובדת מסורה שאוהבת מאוד את עבודתה עם ילדים לקויי שפה.
אני אסיר תודה ברגע זה על השקט שהשתרר בבית. למרות שהתגעגעתי לסיון ולילדים, אחרי שבועיים שלא הייתי בארץ, הרגשתי שהכי חשוב עכשיו לסדר את הראש. המעברים האלה בין "העבודה" והבית הלכו ונעשו תכופים יותר עם השנים ככל שנעשיתי בכיר יותר ומבוקש יותר בעבודתי, אבל הם יצרו לחץ גדול על כולם. ויותר מכל על הזוגיות שלנו, של סיון ושלי. אנחנו אוהבים מאוד אחד את השנייה, אבל הסכנה והמרחק כחוט השערה מהמוות עשו את שלהם והותירו בי משקעים רבים.
ריח הבית מרגיע אותי מעט ואני פונה למקלחת אבל לפני שאני מספיק לסיים אותה, הנייד שלי מצלצל.
נוטף מים ועטוף מגבת בחלק התחתון אני מרים את הנייד שלי ועל הצג תמונתו של אבי, ואישור לשיחת וידאו.
אני מאשר אותו ואבי מופיעה על המסך ומאחוריו שירה.
"חזרת?" אבי שואל.
"כן, אתה מפריע לשיחת נפש עם רקס" אני בוחן את פניי במראה, חייב לישון אחרי שלא ישנתי כמה לילות כמו שצריך.
"שירה מה שלומך?" אני מנסה להקליל את השיחה, אבל המבט של שירה לא ממש מפוקס ונראה שהיא קצת מבולבלת.
"אממ מצויין…מה מה אתך? אני שמחה לראות שחזרת בשלום" היא מתאמצת מאוד להשלים משפט רצוף.
"קצת חבול פה ושם" אני מצביע על מספר חבורות בצבע כחול סגול על החזה שלי "אבל שום דבר שמקלחת ושינה טובה לא ירפאו" אני קורץ לה.
"בונד, בוא נדבר על דברים רציניים. בועז רוצה לפגוש אותך בראשון" אבי מרצין עכשיו.
"כבר?" אני שואל בהפתעה.
בדרך כלל עוברים ימים אם לא שבועות, עד שמתקבלת משימה חדשה והפעם מדובר ביום וחצי של צינון.
"גם אני הופתעתי, אבל הבנתי שיש "פגישת עסקים" דחופה שהגיעה מלמעלה" אבי מוסר לי מבלי להוסיף פרטים.
"או-קי אגיע. צריך להכין משהו?" אני שואל בחוסר שביעות רצון.
"אולי תתארגן על רוטב סויה, זה יכול לעזור" אבי מסיים את השיחה ומנתק.
מה זה אמור להביע? אני חושב לעצמי, אבל לא מנסה אפילו לנחש את התשובה. היא הרי תגיע מהר יותר ממה שאני רוצה.
תריסים חצי מוגפים בחדר, הבגדים שלי זרוקים בערימה לצד המיטה. אסדר אותם אחר כך כדי שסיון לא תתרגז, זאת המחשבה האחרונה שעוברת לי בראש לפני שאני נרדם…..


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך