ממלכת היסודות – פרק שתיים עשרה

מאיה חזרה בצעדים כבדים לביתה, הבית שבו התגוררו אביה והיא.
מאיה הביטה בקירות הבית הישן והמתפורר והם כאילו הביטו חזרה אליה בגעגועים, הייתה שם הרגשה של הזנחה מופגנת אבל באפה היה ריח של זכרונות, למשל, ריח של עוגת השוקולד האהובה עליה שהעיר אותה כל בוקר ביום הולדתה.
מאיה השליכה את התיק ליד הדלת וצעקה "חזרתי", אבל לשם שינוי, אבא שלה לא ענה לה. הבית היה שומם וריק "אבא?" היא שאלה בחשש "אתה בבית?", אין קול ואין עונה.
מאיה עברה חדר חדר. היא קודם כל נכנסה לחדרה שלה, חדר רגיל לגמרי שבאמצעו תלוי שק איגרוף שעליו מודבקות תמונות של כל הקורבנות שלה, אחר כך לחדרו של אביה שהיה מלא בתמונות מהזמנים הטובים של אימה של מאיה, לאחר מכן היא בדקה במטבח, בסלון, בחדר האוכל, אפילו בשירותים! הוא לא היה בשום מקום! "מה זה?" שאלה מאיה כשראתה מכתב קטן על הרצפה. היא הרימה את הפתק וקראה בקול:
"מאיה,
אם את רואה את הפתק הזה, כנראה שכבר יצאתי למשימה.
תביני, לא יכולתי להרשות שנמשיך לגור בבית הקטן והעלוב הזה, צריך להתקדם הלאה!
אני חושב שסוף סוף הגיעה ההזדמנות שכל כך חיכיתי לה! איזה אישה אחת מוכנה לשלם לי הרבה מאוד כסף כדי שאבצע עבורה איזה משימה.. זה לא בעיה בשבילי, אבל זה יקח לי כמה ימים, אני סומך עליך, ילדת הברזל של אבא שתדעי להסתדר בימים שלא אהיה פה,
האישה הזאת תופיע בסביבות 16:00 כדי להביא לי את הכסף תמורת המשימה, אמרתי לה שהילדה שלי יכולה לקבל בשמי את הכסף…
אוהב, אבא.
נ.ב. מקווה שאת עדיין החזקה בבית הספר, לעולם אל תתני למישהו לחשוב שהוא יותר טוב ממך"
מאיה קראה בליבה את הפתק שוב.
פרצופה נשאר אדיש ואפילו רגוע אבל ליבה כעס וזעם, איך הוא יכול להשאיר אותה ככה לבד? למה לוותר על הבית הזה שכל הזכרונות של אמא נשארו בו? למה א-
תוק תוק תוק… נשמעו דפיקות בדלת.
מאיה פתחה את הדלת וגילתה שם להפתעתה את המורה שלה עם קופסא גדולה ואפורה בידיה "שלום מאיה, אשמח לדבר לרגע עם אביך… הוא כאן?"
מאיה הרהרה לרגע מה לענות ולפתע מחשבה מוזרה עלתה בראשה "אבא שלי יצא למשימה כלשהי, אני לא יודעת בדיוק איזה… לו רק יכולתי לדעת" היא אמרה את המילים האחרונות בצורה דרמטית והמשיכה "בכל מקרה, את יודעת משהו על זה?" מאיה התקרבה אל המורה בצורה חשדנית.
"אממ… לא?" מילמלה מורתה המופתעת.
"ומה יש לך בקופסא, המורה?"
"לי?! שום דבר…רק קצת עוגיות"
מאיה צחקה בליבה על המורה השקרנית, ואולי לא? ספק כירסם את תודעתה של מאיה, אולי המורה חפה מפשע וחשדותיה בה לא מוצדקים? לא! מאיה ענתה לעצמה, לא! זאת חייבת להיות המורה שלה ששלחה ממנה את אביה! מאיה בדקה בשעונה, השעה הייתה: 15:58, הפרש של 2 דקות לא נחשב! וחוץ מזה, היא הבהירה לעצמה, אף אחד לא יקח ממני סתם ככה את ההורה היחיד שלי! גם לי יש רגשות!
המורה ראתה את סערת הרגשות שמאיה שרויה בה ומיהרה לדבר "בכל מקרה… הבאתי לך עוגיות.. אני כבר אלך…" היא מלמלה, הניחה את הקופסא והסתלקה משם.
מאיה הניחה את הקופסא עם העוגיות על השיש במטבח היא לא טרחה לפתוח את הקופסא לפני שיצאה מהבית להרגע בחוץ.
_________________

כעבור מספר דקות נשמעה דפיקה נוספת על הדלת ואז דפיקה חזקה יותר "איפה היא?" שאל קול נשי זועם, ואז ברוגע "טוב, כנראה שתהיה לי עוד הזדמנות להציע לה את ההצעה שלא תוכל לסרב לה…"